לא דיברנו עוד על אהבה

ולא ירדנו אל סופה

לכאורה לא מפסיקים לדבר עליה. היא שם, כמעט בכל שיר, שיחה, סרטון. אבל, כמו שכתב חוסה אורטגה אי-גאסט, "אין נוף בטופוגרפיה האנושית שנחקר כה מעט כמו נוף-האהבה. אכן, אפשר לומר שעל הנוף הזה יש עוד לומר את כל מה שאפשר לומר עליו". למעשה, לא ברור אם דיבור על אהבה הוא בכלל אפשרי. ז'וליה קריסטבה כתבה: "האהבה עשויה להיות, כך או אחרת, בודדה, מכיוון שאינה ניתנת למסירה. כאילו, בו ברגע שהיחיד עשוי להתגלות בכל מאודו, סובייקטיבי בתכלית, עלול הוא לגלות גם את מכלאת מצבו ואת אין האונים של שפתו".

לפילוסוף ג'ון ויזדום התייחסות מעניינת למיעוט הדיבור על אהבה. הוא ציין שרק בעשורים האחרונים הדיבור והכתיבה על סקס הפכו לאפשריים. המהפכה הזו הובילה לכך שהיום יש מעט מאוד, אם בכלל, שלא נאמר בעניין. אך המצב בכל הנוגע לאהבה שונה עד מאוד, כתב. כמובן, תמיד היא היתה משהו שמזכירים אותו, אבל למעט במקרים נדירים, לא בחנו אותה ולא דנו בה. לדבריו, דיבור על אהבה עשוי לגרום ליותר מבוכה חברתית מאשר דיבור על מין לפני מאה שנה. מתי דיברתם על אהבה? או יותר נכון, מתי דיברתם אותה? אורטגה אי גאסט כתב: "האהבה מטבעה היא תחום נסתר בחייו של כל אדם. קשה לאדם לספר את אהבתו". וויזדום הוסיף: "כשאדם מדבר על אהבה הוא מסגיר הרבה יותר על עצמו מאשר אם ידבר על מין".

ובכל זאת, ניסיתי לספר, לדבר. ספר שלם. אתמול קיבלתי לידי עותק ראשון שלו, טרי מבית הדפוס. בעוד כמה ימים יגיע לחנויות, יונח על מדפים. וסומק על לחייו.

(יש גם יתרונות לכתיבה על אהבה, מזכירים בל וסבסטיאן)