אני שמח ונרגש לספר על צאתו לאור של ספרי השני, "אמת אהבה אמונה".

הספר הוא על משמעות החיים, או ליתר דיוק – החיים המשמעותיים, ואיך אפשר להשיגם. ההצעה היא כי ערכי היסוד האנושיים – אמת, אהבה ואמונה – הם המקנים לנו סיפוק ופשר וכי על כן ראוי לחתור לחיים בהם שלושת אלה באים לידי ביטוי ומימוש. הספר כולל תיאורים של טיפולים קליניים, וגם לא מעט התייחסויות ורעיונות מתחומי הפסיכואנליזה, הפילוסופיה, המדע, והספרות. בימים הקרובים הוא יגיע לחנויות וכבר עכשיו אפשר להזמינו מהוצאת כרמל.

לכבוד הספר פתחתי בלוג ועמוד פייסבוק בשם "השראה טיפולית". כל מי שמתעניין בנפש – מצד המטפל, מצד המטופל, או מצדו של האדם החי חיי התבוננות, למידה והתפתחות עצמית – מוזמן/ת לקרוא, להירשם לבלוג ולעשות חיבוב לעמוד הפייסבוק. וכמובן גם הלאה להעביר, להגיב ולהעיר.

ובלי קצת "דברי אהבה" אי-אפשר. הנה קטע קצר מהספר, הדן באופן בו מסייע הטיפול הנפשי להתמודד עם קשיים ביחסים:

כבר פרויד דיבר על אהבה (לצד עבודה) כיעד של הטיפול. אלא שבעידן הפוסט-מודרני הציפייה היתה לא סתם לזוגיות, אלא למערכת-יחסים 'טהורה', בה יכול כל אחד מבני-הזוג לבטא ולממש את עצמו. בני-זוג בעידן זה הסתמכו זה על זה ודיברו והתרועעו זה עם זה במידה גדולה בהרבה מאשר זוגות בעידנים קודמים, בעלים ונשים אמורים היו להיות 'הכול' אחד עבור השני. הציפייה למצוא בזוגיות אושר, מימוש ואפילו חוויה תרפויטית הפכה את הלבבות הפוסט-מודרניים לכבדים מתקווה – ואכזבה.

ההתמודדות מול שאיפות וקשיים אינטימיים אלה ניצבה במוקד המטרות של הפסיכואנליזה בתקופה הפוסט-מודרנית. ספרו האחרון של האנליטיקאי סטיבן מיטשל, מייסד האסכולה ההתייחסותית, הוקדש לחקר הרומנטיקה. בהקדמה הוא כתב:

החיים המודרניים, לאורך כל הרמות בסולם הסוציו-אקונומי, הם קשים, מרוקנים ומבלבלים. מה מקנה לחיים תחושת חוסן, ייעוד והתרגשות, תחושה כי החיים הם בעלי ערך, לא רק לחיותם אלא גם להתפתחות ולהתענגות? הרומנטיקה, לדעתי, קשורה בזה במידה רבה.

בספר אחר, שכתב עם אשתו, טען מיטשל שיותר מאשר דרך לטיפול בפסיכופתולוגיה, התהליך האנליטי הוא חוויה מובנית שמטרתה לאפשר למטופל לשנות היקשרויות קונפליקטואליות. תפיסה זו קשורה להנחה כי הבעיות האוניברסליות עמן מתמודדים בני-אדם מקורן בקיבעונות הנובעים מהתאמה ליחסים מוקדמים, הפוגעים ביכולת ליצור קשרים בבגרות. יחסים בהווה נתפסים כמוּבְנים לפי דפוסים של יחסים מוקדמים, וכך המנגנון העיקרי של שינוי אנליטי הוא יצירת שינוי במבנה הבסיסי של עולמו ההתייחסותי של המטופל.

שינוי זה מושג באמצעות הקשר הטיפולי עצמו, שמספק 'חווית אובייקט' חדשה. המפגש עם אובייקט [כלומר, אדם אחר, זולת] חדש ונטול-אגרסיות (המטפל), שהוא כה שונה מהאובייקטים שהפציינט היה עמם בקשר בילדותו, מאפשר לו לזהות את הדפוסים המוקדמים ולגבש דרכים חדשות להתייחס לאובייקטים חיצוניים וכן לעצמי.

עצם החוויה החדשה והאינטימית הזו, שחווה המטופל עם המטפל, חוויה שמעורבת בתחושות של הומור רענן, אחווה, משחקיות, חמלה, פלירטוט בריא, קסם וכדומה, נחשבת לעתים לדבר המרכזי באנליזה. מה שמושג דרך סיפוק חוויית האובייקט החדשה היא יכולת ל"היקשרות בריאה" גם מחוץ לחדר הטיפולים, יכולת המתבטאת בעמדה יותר סקרנית, אופטימית ושמחֵה, ופחות כועסת, חרדה או מלאת-אשמה. הקשר הטיפולי נתפס, בפשטות, כקשר של אהבה, והדיאלוג הטיפולי כשיח של אהבה שנועד להרחיב את מקומה בחיי המטופל. (עמ' 104-103)

מרקו, ידיד איטלקי, הוא שף אשף ואיש רעים טוב מזג ולב. באחד מביקוריי במטבחו, דיברנו על שיטות תזונה. מרקו אמר שהוא מעריך מאוד צמחונות, ומקווה שיום אחד יוכל לאמץ אותה כאורח חיים. אבל, הוסיף בהתרגשות, "אני לא אוהב שצמחונים חושבים שהם אנשים טובים יותר ממני, כי זה לא נכון".

כמו מרבית התכונות האנושיות, גם 'טוּב' או מוסריות אינן משהו שקיים או נעדר, שחור או לבן. אדם אינו 'מוסרי' או 'לא מוסרי', אלא מצוי על רצף שנע בין אלה, במיקום שמשתנה כל העת על פי פעולותיו. למעשה, מי שמוסרי (או לא) אינו 'אני', אלא פעולותיי.

גם הערכת הפעולות אינה עניין חד משמעי. מה שנחשב למוסרי בתקופה ובמקום אלה, יחשב לא אחת לחטא בעידן ובחברה אחרים. אך נראה שניתן להסכים כי ישנו כלל השייך לצדק הטבעי האריסטוטלי: אל תעשה לאחר מה ששנוא עליך. או בשתי מילים: הימנע מפגיעה.

מחקרים מראים שלבעלי חיים יש אינטליגנציה, רגשות, תודעה עצמית, אישיות ואפילו תרבות ומצפוניות. גם אם רמת האינטליגנציה או המודעות שלהם נראית לנו נמוכה, לכל בעל חי יש יכולות וכישורים ייחודיים, העולים על אלה המקבילים אצל בני האדם. ובכל אופן, כפי שכתב הפילוסוף הבריטי ג'רמי בנת'ם – השאלה אינה האם בעלי חיים יכולים לחשוב בתבונה, אלא האם הם מסוגלים לחוש סבל. גידולם בתנאים השונים מאוד מאלה המתאימים עבורם אכן יוצר מצוקה וכאב, אפילו אצל יצורים הנחשבים על ידי רבים לפשוטים ונחותים. תזונה צמחונית אף היא אינה חפה מפגיעה. הפרדת עגלים מאמותיהם בתעשיית החלב, הרג כל האפרוחים הזכרים שכן אינם מועילים לתעשיית הביצים – גורמים לצער, ייאוש ואף אבל.

נכון, טרף הוא פעולה טבעית, ואין מקום לבוא בקובלנה אתית לאריה שאוכל איילה. אך האדם חרג זה מכבר מהטבע, ומאז המהפכה הנאוליתית ביכולתו להתקיים ברוב בריאות על יסוד תזונה מבוססת צמחים כמעט בכל מקום בעולם. את הקרניבוריות של אדם פרטי ניתן אולי להצדיק בתנאים מסוימים, אך קשה לחשוב על טיעונים שיכשירו הרג שיטתי של מיליארדי בעלי חיים בשנה, שחלקם הגדול לא זכה לשעה אחת של קיום טבעי. מי שנתלה בחוקי הטבע כדי לתרץ אכילת בשר במצב דברים זה דומה לשחקן כדורגל שתופס את הכדור בידו, פוסע איתו בניחותא לשער היריב, שם הוא זורק אותנו פנימה וטוען לשער חוקי, שכן זה מוגדר כמעבר הכדור את הפס הלבן – כל זאת בזמן ששחקני היריב עודם מחויבים לגעת בכדור רק ברגליהם.

אבל אתם יודעים מה, עזבו את הטיעונים בדבר זכותם של בעלי החיים לחיים. תעשיית הבשר, הביצים והחלב פוגעת בצורה חמורה בסביבה, ומביאה בעקיפין למותם של מאות אלפי בני אדם מדי שנה. היא גם דורשת משאבי אדמה, מזון ומים רבים וגורמת לעליית מחירי דגנים שפוגעת במיוחד בעניי העולם. והשימוש הנרחב שהיא עושה באנטיביוטיקה מביא לעמידות של חיידקים לתרופה – מה שעוד עשוי להתגלות כתוצאה הקטלנית ביותר מבחינתנו של תאוות הבשרים.

תעשיית המוצרים מן החי מביאה לפגיעה, בבעלי חיים, בבני אדם ובעולם. מכאן שתמיכה בה, באמצעות צריכת תוצריה, היא פעולה ה'מורידה' בסקלת המוסריות או המצפוניות. גם כאן הדברים אינם מוחלטים. תדירות אכילת הבשר היא בעלת חשיבות, וכמוה המוטיבציה שמאחורי האכילה: אכילת בשר מעת לעת מסיבות רפואיות או כדי לשדר לסביבה שקיימת אפשרות של 'צמחונות גמישה' יביאו לנסיגה מעטה על הסקלה. גם בחירה במוצרים אורגניים, שגורמים לנזק סביבתי נמוך יותר, או במוצרים מגידולי חופש או סחר הוגן, היא בעלת משקל מוסרי.

אכילה תופסת חלק כבד משקל מחיינו – הן מבחינת המשאבים המוקדשים לה והן מבחינת הזמן הנדרש לקניית או לגידול מוצרי המזון, הכנתם, צריכתם. תזונה היא לכן מהמוקדים העיקריים של בחירה מוסרית של אנשים. אך גם אם נעריך ברחבוּת שרבע מכלל הבחירות המוסריות בחיינו נוגע להחלטות קולינריות, נותרו שלושה רבעים. מרקו צדק: צמחונים וטבעונים לא מעטים הם אנשים 'טובים' פחות מקרניבורים. מי שמשתמשים בטבעוניותם כדי להקטין אחרים או לזלזל בהם, או כדי לתרץ אדישות בכל הנוגע לעוולות שרחוקות מהצלחת, למשל, עלולים 'להחליק' במורד הסקלה למרחק רב יותר מהתנועה שיצרו הבחירות התזונתיות שלהם. אורח חיים טבעוני אף אינו ערובה לכך שהאדם אינו, למשל, מעסיק המנצל את הכפופים לו, מזניח את ילדיו, פוגעני וציני בהתייחסותו לבת או בן זוגו וכדומה. עם כל זאת, בכל הנוגע למשטר התזונה, אדם טבעוני הוא בדרך כלל אכן 'טוב' יותר ממי שאינו כזה. ואם נימנע מהשוואות, שתמיד מעוררות בעיות, הרי שלו יפחית אותו אדם עצמו באכילת מוצרים מן החי בלי לעשות כל שינוי אחר בהתנהגותו – הוא יהפוך מוסרי יותר במעשיו משהיה.

אין לשכוח – לא ניתן לו לאדם להיות טוב בתכלית, כולו טלית. ענווה היא חיונית. מעצם קיומנו אנו פוגעים באחרים. גם גידול צמחים למזון מביא לצמצום שטחי מחייה של בעלי חיים, ולמותם של רבים. ידינו טבולות בדם. "אינני רואה אף יצור בעולם אשר מקיים את חייו מבלי לגרום איזה נזק אקטיבי לאחרים", אמר גיבור אפוס המהאבהארטה ההודי, הנסיך ארג'ונה.

לא לפגוע כלל לא נוכל. מה שבידינו הוא רק לקיים כמיטב יכולתנו את הצו שהוא בבחינת 'כל התורה על רגל אחת' – לא לעשות לחברנו את השנוא עלינו. ולא לשכוח את הרגל השנייה, שהופכת את הצו יציב – יש להרחיב עוד ועוד, עד כמה שניתן, את המעגל של מי שנחשב 'חברנו'.

– – –

המאמר התפרסם באלכסון בשינויים קלים.
תודה לדורי ארדיסון ורותם רם.