אהבות (14)

ציטוטים, שירים והרהורים קצרים על אהבה

כוחה
"כבר בעבר, יותר מפעם אחת, חש אנטוניו בעליל בכוחה של האהבה, המסוגלת, בתבונה וסבלנות אין-קץ, דרך סדרות מסחררות של אירועים שלמראית-עין, לְאַחוֹת מחדש מקצה העולם ועד קצהו, שני חוטים דקיקים ביותר שהלכו לאיבוד בהמולת החיים".

(דינו בוצאטי)

הצדקתה
יש אנשים שבתוך תוכם שואלים – למה לאהוב? מה יצא לי מזה? התשובה פשוטה: יש לאהוב לשם האהבה. כפי שחיים ראויים הם אלה בהם אנו עובדים למען חדוות העבודה, לומדים למען ההתפתחות לשמה, יוצרים למען הביטוי וההתעלות שבמעשה, כך האהבה הראויה היא זו שנאהבת למען השמחה שבה עצמה. אם לא נעשה את הדברים לשמם, אזי תמיד נבקש פיצוי כלשהו – בעבודה נדרוש שכר גבוה יותר; בתחום הידע נדרוש תארים ותעודות; ביצירה נדרוש הכרה; באהבה נדרוש ביטחון. אך יש להבין כי העבודה, הלימוד, היצירה, ובמיוחד האהבה – הם הם הפיצוי.

ליאו בוסקאליה כתב כי על האדם האוהב לומר לעצמו לעתים קרובות: "אני אוהב משום שאני מוכרח, משום שאני רוצה בכך. אני אוהב למעני, לא למען האחרים. אני אוהב בגלל השמחה שהדבר מעניק לי – ורק באקראי, בגלל השמחה שהדבר מעניק לאחרים. אם הם יתנו לי חיזוקים, יהיה טוב. אם לא יתנו. יהיה טוב. משום שאני רוצה לאהוב".

אי הבנתה

The world is sick for a surprisingly modest-sounding reason: we don’t understand love – and yet we are rather convinced that we do.
(The Book of Life)

מאפיינה
"כל האוהב את זולתו כבר חי לא בתוך עצמו אלא בנושא אהבתו, וככל שהוא מתרחק מעצמו כדי להידבק בכל נפשו בנושא זה, הוא מאושר יותר".

(ארסמוס מרוטרדם)

הרפתקנותה
חיינו מתנהלים לרוב בקצב קבוע ומוכר. אירוע רודף אירוע, באופן נעים אולי, אולם בלי התרחשויות רבות שהן מרעישות או אינטנסיביות. וכך אנו שוקעים באופן טבעי לתוך שגרה סקרנית ומחויכת, מגבשים תפיסת חיים אשר מצפה כי יום המחר ידמה ליום זה וליום האתמול. נדמה כי יש רק אירוע אחד בחיים אשר באמת מפליא את האדם ומטלטל אותו מתוך דעותיו המוכרות. רוברט לואיס סטיבנסון כתב עליו:

"כאשר לבסוף נופלים המְעַטִּים מעל עיניו, מוצא את עצמו האדם בתנאים כה שונים מאלה שהורגל בהם, שהדבר מלווה בתחושה שהיא מטבע הבהלה. צריך הוא להתמודד עם רגשות עזים השולטים בו במקום עם ההעדפות הקלות שבהן העביר ימיו עד כה; והוא מזהה יכולות לכאב ולהנאה שעד כה אפילו לא חשד בקיומן. התאהבות היא ההרפתקה הלא הגיונית האחת של חיינו, הדבר היחיד בעולמנו הנדוש והרציונלי עליו אנו מתפתים לחשוב שחורג הוא מן הטבעי. התוצאה היא בלי שום פרופורציה לסיבה. שני בני-אדם, לעתים אף אחד מהם לא חביב או יפה תואר במיוחד, נפגשים, מדברים קצת, ומביטים זה בעיניו של זה. דבר דומה כבר התרחש לא אחת אצל כל אחד מהם, בלי שום תוצאה מרשימה. אבל הפעם הכול שונה. הם נופלים מיד לתוך אותו מצב בו אדם אחר הופך להיות המהות והמוקד של הבריאה האלוהית כולה; מצב בו האהבה לחיים עצמם מתורגמת למשאלה להישאר באותו עולם שבו מצוי יצור כה יקר ונחשק".

ראשוניותה
"כל דור מתחיל מן ההתחלה, החובה המוטלת על דור אחד איננה שונה מזאת שהיתה מוטלת על קודמו. …היסוד המניע ומפעם את לבותיהם של בני-האדם הוא הלהט, התשוקה … כך שום דור איננו לומד מקודמו לאהוב, שום דור איננו מתחיל ממקום אחר, אלא מן ההתחלה … ואם יש בנמצא מישהו אשר איננו אובה לעשות את האהבה תחנה אחרונה אלא הוא מבקש ללכת הלאה, אין זה כי אם הבל ורעות-רוח".

(סרן קירקגור)

דרכה
איך אני אוהבת אותך?
איך אני אוהבת אותך?

הו, כך וכך.
הו, בשמחה. אולי
אורשה להרחיב על ידי

המחשה? בצורה
זו, וכן
בזו וגם

      לא עוד מילים עתה

(מארי אוליבר / התרגום שלי)

Vallotton Interior with Couple and Screen - Intimacy
Felix Vallotton, Intimacy Couple in Interior (1898)

ט"ו באב שמח

מודעות פרסומת

תפילה

Sara Teasdale. Photograph by Gerhard Sisters, ca. 1910 Missouri History Museum Photograph and Print Collection. Portraits n21492.jpg

עד שתאבד נשמתי ואשכב
עיוור ליפי המרחב

חרש לרעם הרוח הברוכה
אילם בסער השמחה;

עד שלבי ירווה, ייתם
ואעזוב את ארץ האדם,
הו, מי ייתן ואוהב בכל מאודי
בלי דאגה אם שוב יאהבוני.

שרה טיזדייל

 

התרגום שלי, והנה המקור:

A Prayer

Until I lose my soul and lie
Blind to the beauty of the earth,
Deaf though a shouting wind goes by,
Dumb in a storm of mirth;

Until my heart is quenched at length
And I have left the land of men,
Oh, let me love with all my strength
Careless if I am loved again.

Sara Teasdale

שמחה או עצבות: שלושה שירים של אנה סוויר

 

Image result for anna swir
אנה סוויר

יש אור בתוכי
בין אם ביום ובין אם בלילה
אני תמיד נושאת בפנים
אור.
במרכז הרעש והמהומה
אני נושאת דממה.
תמיד
אני נושאת אור ודממה.

אמור לי
אמור לי, יקירי

כעת כשאני מקשיבה
ללבך פועם,
כשאני שותה ממעיין קטן של חום
בצווארך,
כשאני מביטה לתוכך
כאילו היית שקוף,
ורואה כל מחשבה שלך
ויודעת
שהיית מוסר את חייך למעני
אילו היה הדבר נחוץ,
אמור לי עתה
האם אנחנו המאושרים
שבאנשים
או הכי אומללים.

תודה לך, גורל שלי
ענווה גדולה ממלאה אותי
טוהר גדול ממלא אותי,
אני עושה אהבה עם יקירי
כאילו עשיתי אהבה גוועת
כאילו עשיתי אהבה מתפללת,
דמעות זולגות
על זרועותיי ועל זרועותיו.
איני יודעת אם זו שמחה
או עצבות, איני מבינה
מה אני מרגישה, אני בוכה,
אני בוכה,
זו ענווה
כאילו הייתי מתה,
הכרת טובה,
אני מודה לך, גורל שלי,
איני ראויה, כמה יפים
חיי.

* התרגום שלי, מהתרגומים לאנגלית כאן, כאן וכאן

 

אמת אהבה אמונה

אני שמח ונרגש לספר על צאתו לאור של ספרי השני, "אמת אהבה אמונה".

אמת אהבה אמונה - עטיפההספר הוא על משמעות החיים, או ליתר דיוק – החיים המשמעותיים, ואיך אפשר להשיגם. ההצעה היא כי ערכי היסוד האנושיים – אמת, אהבה ואמונה – הם המקנים לנו סיפוק ופשר וכי על כן ראוי לחתור לחיים בהם שלושת אלה באים לידי ביטוי ומימוש. הספר כולל תיאורים של טיפולים קליניים, וגם לא מעט התייחסויות ורעיונות מתחומי הפסיכואנליזה, הפילוסופיה, המדע, והספרות. בימים הקרובים הוא יגיע לחנויות וכבר עכשיו אפשר להזמינו מהוצאת כרמל.

לכבוד הספר פתחתי בלוג ועמוד פייסבוק בשם "השראה טיפולית". כל מי שמתעניין בנפש – מצד המטפל, מצד המטופל, או מצדו של האדם החי חיי התבוננות, למידה והתפתחות עצמית – מוזמן/ת לקרוא, להירשם לבלוג ולעשות חיבוב לעמוד הפייסבוק. וכמובן גם הלאה להעביר, להגיב ולהעיר.

ובלי קצת "דברי אהבה" אי-אפשר. הנה קטע קצר מהספר, הדן באופן בו מסייע הטיפול הנפשי להתמודד עם קשיים ביחסים:

כבר פרויד דיבר על אהבה (לצד עבודה) כיעד של הטיפול. אלא שבעידן הפוסט-מודרני הציפייה היתה לא סתם לזוגיות, אלא למערכת-יחסים 'טהורה', בה יכול כל אחד מבני-הזוג לבטא ולממש את עצמו. בני-זוג בעידן זה הסתמכו זה על זה ודיברו והתרועעו זה עם זה במידה גדולה בהרבה מאשר זוגות בעידנים קודמים, בעלים ונשים אמורים היו להיות 'הכול' אחד עבור השני. הציפייה למצוא בזוגיות אושר, מימוש ואפילו חוויה תרפויטית הפכה את הלבבות הפוסט-מודרניים לכבדים מתקווה – ואכזבה.

ההתמודדות מול שאיפות וקשיים אינטימיים אלה ניצבה במוקד המטרות של הפסיכואנליזה בתקופה הפוסט-מודרנית. ספרו האחרון של האנליטיקאי סטיבן מיטשל, מייסד האסכולה ההתייחסותית, הוקדש לחקר הרומנטיקה. בהקדמה הוא כתב:

החיים המודרניים, לאורך כל הרמות בסולם הסוציו-אקונומי, הם קשים, מרוקנים ומבלבלים. מה מקנה לחיים תחושת חוסן, ייעוד והתרגשות, תחושה כי החיים הם בעלי ערך, לא רק לחיותם אלא גם להתפתחות ולהתענגות? הרומנטיקה, לדעתי, קשורה בזה במידה רבה.

בספר אחר, שכתב עם אשתו, טען מיטשל שיותר מאשר דרך לטיפול בפסיכופתולוגיה, התהליך האנליטי הוא חוויה מובנית שמטרתה לאפשר למטופל לשנות היקשרויות קונפליקטואליות. תפיסה זו קשורה להנחה כי הבעיות האוניברסליות עמן מתמודדים בני-אדם מקורן בקיבעונות הנובעים מהתאמה ליחסים מוקדמים, הפוגעים ביכולת ליצור קשרים בבגרות. יחסים בהווה נתפסים כמוּבְנים לפי דפוסים של יחסים מוקדמים, וכך המנגנון העיקרי של שינוי אנליטי הוא יצירת שינוי במבנה הבסיסי של עולמו ההתייחסותי של המטופל.

שינוי זה מושג באמצעות הקשר הטיפולי עצמו, שמספק 'חווית אובייקט' חדשה. המפגש עם אובייקט [כלומר, אדם אחר, זולת] חדש ונטול-אגרסיות (המטפל), שהוא כה שונה מהאובייקטים שהפציינט היה עמם בקשר בילדותו, מאפשר לו לזהות את הדפוסים המוקדמים ולגבש דרכים חדשות להתייחס לאובייקטים חיצוניים וכן לעצמי.

עצם החוויה החדשה והאינטימית הזו, שחווה המטופל עם המטפל, חוויה שמעורבת בתחושות של הומור רענן, אחווה, משחקיות, חמלה, פלירטוט בריא, קסם וכדומה, נחשבת לעתים לדבר המרכזי באנליזה. מה שמושג דרך סיפוק חוויית האובייקט החדשה היא יכולת ל"היקשרות בריאה" גם מחוץ לחדר הטיפולים, יכולת המתבטאת בעמדה יותר סקרנית, אופטימית ושמחֵה, ופחות כועסת, חרדה או מלאת-אשמה. הקשר הטיפולי נתפס, בפשטות, כקשר של אהבה, והדיאלוג הטיפולי כשיח של אהבה שנועד להרחיב את מקומה בחיי המטופל. (עמ' 104-103)

הרגש ראשון: שני שירי אביב של אי. אי. קאמינגס

1

אני מודה לך אלוהים על כה יום נפלא
זה: על הנפשות הירקרקות הזונקות של העצים
וחלום אמת כחול של שמיים; ועל כל דבר
שהוא טבע שהוא אינסופי שהוא כן
(אני שמַתִּי חי היום שוב,
וזהו יום הולדתה של השמש; זהו יום
ההולדת של חיים ושל אהבה ושל כנפיים: ושל ההתרחשות
העליזה עד אין קץ שהיא הארץ)
כיצד יוכל איזה טועם נוגע שומע רואה
נושם רק – מורם מהלא
של כל כלום – בן אנוש
לפקפק בבל ישוער, בך?
(כעת האוזניים של אוזניי מתעוררות ו
כעת העיניים של עיניי פקוחות)

2

מכיוון שהרגש ראשון
מי שמקדיש תשומת לב
לתחביר הדברים
לעולם לא ינשקך לגמרי;
להיות לגמרי שוטה
כשהאביב בעולם
דמי מאשֵר,
ונשיקות הן גורל טוב יותר
מאשר חכמה
גברת אני נשבע בשם כל הפרחים. אל תבכי
– המחווה הכי טובה של מוחי היא פחותה
מרטט עפעפייך שאומר
אנו זה לזה: אז
צחקי, נשענת לאחור בזרועותיי
שכן החיים אינם פיסקה
והמוות אני חושב הוא לא סוגרייםspring

– – –

התרגום שלי, את המקור תמצאו כאן וכאן
וכאן עוד תרגום שלי לשיר יפהפה של קאמינגס

 

מה עניין שחיטה

Photo: Jamie Street

מרקו, ידיד איטלקי, הוא שף אשף ואיש רעים טוב מזג ולב. באחד מביקוריי במטבחו, דיברנו על שיטות תזונה. מרקו אמר שהוא מעריך מאוד צמחונות, ומקווה שיום אחד יוכל לאמץ אותה כאורח חיים. אבל, הוסיף בהתרגשות, "אני לא אוהב שצמחונים חושבים שהם אנשים טובים יותר ממני, כי זה לא נכון".

כמו מרבית התכונות האנושיות, גם 'טוּב' או מוסריות אינן משהו שקיים או נעדר, שחור או לבן. אדם אינו 'מוסרי' או 'לא מוסרי', אלא מצוי על רצף שנע בין אלה, במיקום שמשתנה כל העת על פי פעולותיו. למעשה, מי שמוסרי (או לא) אינו 'אני', אלא פעולותיי.

גם הערכת הפעולות אינה עניין חד משמעי. מה שנחשב למוסרי בתקופה ובמקום אלה, יחשב לא אחת לחטא בעידן ובחברה אחרים. אך נראה שניתן להסכים כי ישנו כלל השייך לצדק הטבעי האריסטוטלי: אל תעשה לאחר מה ששנוא עליך. או בשתי מילים: הימנע מפגיעה.

מחקרים מראים שלבעלי חיים יש אינטליגנציה, רגשות, תודעה עצמית, אישיות ואפילו תרבות ומצפוניות. גם אם רמת האינטליגנציה או המודעות שלהם נראית לנו נמוכה, לכל בעל חי יש יכולות וכישורים ייחודיים, העולים על אלה המקבילים אצל בני האדם. ובכל אופן, כפי שכתב הפילוסוף הבריטי ג'רמי בנת'ם – השאלה אינה האם בעלי חיים יכולים לחשוב בתבונה, אלא האם הם מסוגלים לחוש סבל. גידולם בתנאים השונים מאוד מאלה המתאימים עבורם אכן יוצר מצוקה וכאב, אפילו אצל יצורים הנחשבים על ידי רבים לפשוטים ונחותים. תזונה צמחונית אף היא אינה חפה מפגיעה. הפרדת עגלים מאמותיהם בתעשיית החלב, הרג כל האפרוחים הזכרים שכן אינם מועילים לתעשיית הביצים – גורמים לצער, ייאוש ואף אבל.

נכון, טרף הוא פעולה טבעית, ואין מקום לבוא בקובלנה אתית לאריה שאוכל איילה. אך האדם חרג זה מכבר מהטבע, ומאז המהפכה הנאוליתית ביכולתו להתקיים ברוב בריאות על יסוד תזונה מבוססת צמחים כמעט בכל מקום בעולם. את הקרניבוריות של אדם פרטי ניתן אולי להצדיק בתנאים מסוימים, אך קשה לחשוב על טיעונים שיכשירו הרג שיטתי של מיליארדי בעלי חיים בשנה, שחלקם הגדול לא זכה לשעה אחת של קיום טבעי. מי שנתלה בחוקי הטבע כדי לתרץ אכילת בשר במצב דברים זה דומה לשחקן כדורגל שתופס את הכדור בידו, פוסע איתו בניחותא לשער היריב, שם הוא זורק אותנו פנימה וטוען לשער חוקי, שכן זה מוגדר כמעבר הכדור את הפס הלבן – כל זאת בזמן ששחקני היריב עודם מחויבים לגעת בכדור רק ברגליהם.

אבל אתם יודעים מה, עזבו את הטיעונים בדבר זכותם של בעלי החיים לחיים. תעשיית הבשר, הביצים והחלב פוגעת בצורה חמורה בסביבה, ומביאה בעקיפין למותם של מאות אלפי בני אדם מדי שנה. היא גם דורשת משאבי אדמה, מזון ומים רבים וגורמת לעליית מחירי דגנים שפוגעת במיוחד בעניי העולם. והשימוש הנרחב שהיא עושה באנטיביוטיקה מביא לעמידות של חיידקים לתרופה – מה שעוד עשוי להתגלות כתוצאה הקטלנית ביותר מבחינתנו של תאוות הבשרים.

תעשיית המוצרים מן החי מביאה לפגיעה, בבעלי חיים, בבני אדם ובעולם. מכאן שתמיכה בה, באמצעות צריכת תוצריה, היא פעולה ה'מורידה' בסקלת המוסריות או המצפוניות. גם כאן הדברים אינם מוחלטים. תדירות אכילת הבשר היא בעלת חשיבות, וכמוה המוטיבציה שמאחורי האכילה: אכילת בשר מעת לעת מסיבות רפואיות או כדי לשדר לסביבה שקיימת אפשרות של 'צמחונות גמישה' יביאו לנסיגה מעטה על הסקלה. גם בחירה במוצרים אורגניים, שגורמים לנזק סביבתי נמוך יותר, או במוצרים מגידולי חופש או סחר הוגן, היא בעלת משקל מוסרי.

אכילה תופסת חלק כבד משקל מחיינו – הן מבחינת המשאבים המוקדשים לה והן מבחינת הזמן הנדרש לקניית או לגידול מוצרי המזון, הכנתם, צריכתם. תזונה היא לכן מהמוקדים העיקריים של בחירה מוסרית של אנשים. אך גם אם נעריך ברחבוּת שרבע מכלל הבחירות המוסריות בחיינו נוגע להחלטות קולינריות, נותרו שלושה רבעים. מרקו צדק: צמחונים וטבעונים לא מעטים הם אנשים 'טובים' פחות מקרניבורים. מי שמשתמשים בטבעוניותם כדי להקטין אחרים או לזלזל בהם, או כדי לתרץ אדישות בכל הנוגע לעוולות שרחוקות מהצלחת, למשל, עלולים 'להחליק' במורד הסקלה למרחק רב יותר מהתנועה שיצרו הבחירות התזונתיות שלהם. אורח חיים טבעוני אף אינו ערובה לכך שהאדם אינו, למשל, מעסיק המנצל את הכפופים לו, מזניח את ילדיו, פוגעני וציני בהתייחסותו לבת או בן זוגו וכדומה. עם כל זאת, בכל הנוגע למשטר התזונה, אדם טבעוני הוא בדרך כלל אכן 'טוב' יותר ממי שאינו כזה. ואם נימנע מהשוואות, שתמיד מעוררות בעיות, הרי שלו יפחית אותו אדם עצמו באכילת מוצרים מן החי בלי לעשות כל שינוי אחר בהתנהגותו – הוא יהפוך מוסרי יותר במעשיו משהיה.

אין לשכוח – לא ניתן לו לאדם להיות טוב בתכלית, כולו טלית. ענווה היא חיונית. מעצם קיומנו אנו פוגעים באחרים. גם גידול צמחים למזון מביא לצמצום שטחי מחייה של בעלי חיים, ולמותם של רבים. ידינו טבולות בדם. "אינני רואה אף יצור בעולם אשר מקיים את חייו מבלי לגרום איזה נזק אקטיבי לאחרים", אמר גיבור אפוס המהאבהארטה ההודי, הנסיך ארג'ונה.

לא לפגוע כלל לא נוכל. מה שבידינו הוא רק לקיים כמיטב יכולתנו את הצו שהוא בבחינת 'כל התורה על רגל אחת' – לא לעשות לחברנו את השנוא עלינו. ולא לשכוח את הרגל השנייה, שהופכת את הצו יציב – יש להרחיב עוד ועוד, עד כמה שניתן, את המעגל של מי שנחשב 'חברנו'.

– – –

המאמר התפרסם באלכסון בשינויים קלים.
תודה לדורי ארדיסון ורותם רם.

עצמאות מאי-תלות

עצמאות נתפסת לרוב כהיפוכה של תלות. באנגלית independence היא, מילולית, אי-תלות. אבל אולי השחרור הוא בעצם מהאשליה שניתן לו לאדם להיות לא-תלוי? אם כך, עצמאות היא למעשה תלות מקבלת, ולא נאבקת, ואת תחילית ה-in האנגלית אפשר להבין כמציינת 'בתוך' ולא 'אי-'. שלושה מחקרים מראים כיצד חיבה וקירבה זוגית הן הדרך הטובה ביותר לתלות מקבלת, כלומר אהבה.

Close - Anna Sastre.jpg
Photo: Anna Sastre

1. צרות המין האנושי נובעות כולן מניסיונות כושלים שלנו להגדיל את אושרנו. כל פעולה שהיא נעשית תמיד למען הגדלת הרווחה האישית, בין אם במישרין ובין אם בעקיפין. ובכל זאת, למרות מיליארדי הכוונות הטובות, נראה כי מצבה של האנושות מעולם לא היה גרוע יותר. וחבל – כי יש דרך מאוד פשוטה, אקולוגית, זולה וזמינה להגדיל את הרווחה האישית, שגם לבטח לא תפגע באף אדם או יצור אחר.

החוקרות שרה פלוד וקייטי גנאדק מאוניברסיטת מינסוטה בחנו נתונים משאלונים על אודות שימוש בזמן שהועברו לכמעט 50,000 זוגות בארה"ב ומצאו שם נתון מדהים למדי. מתוך עשרות השאלות, הן התמקדו בשתיים: כמה זמן בילו בני הזוג בממוצע זה עם זה ומה היה מצב רוחם בעת הבילוי המשותף. הן גילו שכאשר אדם נמצא עם בן הזוג שלו, הוא מאושר כמעט פי שניים לעומת רגעים בהם אינו במחיצתו או מחיצתה. פעילויות שבוצעו במשותף גם התגלו כנושאות יותר משמעות ופחות מלחיצות.

לא במפתיע, החוקרות מצאו כי זוגות עם ילדים בילו פחות זמן מזוגות ללא ילדים וכי זוגות עם ילדים בגילאי 6 עד 12 בילו את הזמן המועט ביותר זה עם זה. אז למי שבקבוצת הסיכון, כדאי לעשות מאמץ מיוחד.

2. קשר טוב וקרוב יכול אפוא להכפיל את אושרנו. זה בולט במיוחד ברגעי שפל – בסוף יום רע בעבודה או כאשר תוקפת אותנו שפעת או מחלה נבזית אחרת. אולם כדי ליהנות מהקשר בתקופות הקשות, חשוב מאוד לשתף ברגעים המשמחים ולחלוק את הימים המוצלחים, כך קובע מחקר שערכה הפסיכולוגית החברתית שרה ארפין מאוניברסיטת גונזאגה בוושינגטון. בבחינת שבע השנים הטובות שבזכותן אפשר לצלוח את השנים הרזות. "חשוב מאוד לשתף את הפרטנר כאשר קורים לך דברים טובים", אמרה ארפין, "וכן להגיב בצורה חיובית כאשר בן הזוג משתף בחדשות משמחות". כאשר אנו משתפים במשהו טוב, והאדם אשר לו סיפרנו את החדשות שלנו שמח עבורנו, הדבר מעצים את החוויה החיובית עבור שני הצדדים. כאשר מישהו מתייחס בציניות או זלזול למשהו שנתפס עבורנו כמשמח, יש לכך כמובן השלכות שליליות.

לאירועים חיוביים יש תפקיד חשוב בעתות משבר זוגי, במיוחד כאשר מדובר באירועים חיוביים ששני בני הזוג חוו יחד. לדברי הפסיכולוגית הקלינית ד"ר קארן סקרט מאוניברסיטת נורתווסטרן, שיחזור סיפורים זוגיים חיוביים יכול לעזור לבני זוג שהתרחקו זה מזה להתחבר מחדש ולחזק את הקשר. בספר שפרסמה ב-2014 קראה סקרט לסיפורים הללו "סיפורי-אנחנו" (We-stories). כאשר זוגות במשבר מגיעים לטיפול, מציעה סקרט לסייע להם למצוא זיכרונות משמעותיים שיכולים לשמש כ'סיפורי-אנחנו': "הזיכרון שעולה יכולה לשמש כסמל חיובי לקשר, וכעוגן בזמנים קשים".

3. העמדה החיובית של שני המחקרים הללו נדמית סותרת את התפיסה הרווחת, לפיה גברים לרוב נמשכים לביצ'יות ונשים לגברים חזקים שלא תמיד מתייחסים אליהן יפה. אבל אם אתן נשים טובות לב או בחורים נחמדים (אכן, העלבון הכי גדול לאגו הגברי) אל תאמרו נואש. כשמדובר במערכות יחסים רציניות, לתכונות שלכם יש ערך רב.

החוקרים האיטלקיים סימונה סקיארה וג'וזפה פנטלאו רצו לבדוק את השפעת הפחד מנטישת בן הזוג על הרגש כלפיו. הם אספו נבדקים וביקשו מהם לספר על עצמם ועל מערכות היחסים שלהם. לחלק מהנבדקים הם נתנו באופן מניפולטיבי פידבק שלילי בנוגע לסיכויי מערכות היחסים שלהם, בלי קשר למה שסיפרו הנבדקים, או שסיפקו נתונים מופרזים על כישלונות של מערכות יחסים. בהמשך התבקשו הנבדקים לדווח על מידת המחויבות שחשו לקשר ועל רגשותיהם כלפי הפרטנר. נמצא שהנבדקים שעברו את המניפולציה, כלומר חשו מאוימים בנוגע לסיכויי ההצלחה של מערכת היחסים שלהם, היו בעלי רגשות רומנטיים ומחויבות נמוכים יותר כלפי בן הזוג, לעומת נבדקים שלא נעשתה עליהם המניפולציה. הקטנת המחויבות, בתורה, מביאה להתנהגות קרירה יותר בתוך הקשר, שלרוב מובילה אכן, לפרידה.

לשחק אותה הארד טו גט היא אולי שיטה טובה לשלבי החיזור. אבל אם אתם כבר מצויים בתוך קשר מחויב שאתם רוצים לשמור עליו, כדאי לתת לבן הזוג תחושת ביטחון. כמובן. זה הרי מה שרוצים עבור מי שאוהבים.


הקטעים פורסמו לראשונה במגזינים "
נשים" ו"מגזינה"