חברי הטוב, אילן ארבל, מטפל גוף-נפש ומורה, הוציא ספר ראשון "ואהבת". הוא שוזר שם סיפורים מהקליניקה ומציג גם את תפיסת האהבה שלו, ומקומה המרכזי במעשה הטיפולי.

לשיטתו של אילן, קשר זוגי מתקיים בשלושה מרחבים: המרחב הפסיכולוגי, המרחב המיני והמרחב של שפה משותפת. המרחבים הפסיכולוגי והפיזי מוכרים יחסית, אך מעניין הזיהוי של המרחב השלישי. לפי אילן, ישנן רמות שונות לשפה משותפת – יש עולם מושגים דומה הנובע מהשתייכות לאותה חברה או תרבות, יש ניסיון עבר דומה וחוויות דומות, וכן ישנן כוונות דומות וראייה דומה של העתיד, כלומר דמיון דומה. השפה המשותפת, מזכיר אילן, צריכה תחזוק על בסיס יומיומי. שיחה פתוחה וגלוית לב בינינו לבין בני הזוג שלנו מעמיקה כל הזמן את השפה המשותפת ואת הקִרבה שהיא מייצרת. אם בן זוג פוטנציאלי שפגשתם מושך או מושכת מאוד מבחינה מינית אך אתם מתקשים לייצר איתם שפה משותפת, זהו אות אזהרה שאילן ממליץ מאוד לא להתעלם ממנו. צריך מרחב משולש כדי שהקשר יהפוך לאהבה.

חנה ארנדט היא אחת הפילוסופיות החשובות ביותר של המאה העשרים, ובכלל. לא רבים יודעים שגם זכתה לאהבה עמוקה וגדולה, עם בעלה השני, המשורר והפילוסוף הגרמני היינריך בלכר. הקשר ביניהם התחיל בשיחות אינטנסיביות וממושכות בבתי קפה ודירות פליטים מוזנחות בפריז של לפני המלחמה. לאט לאט השניים התאהבו. "עבור שניהם", נכתב בביוגרפיה של ארנדט, "הוויכוח האינטלקטואלי היה חלק בלתי נפרד מהתשוקה". במובן מסוים, הקשר ביניהם היה שיחה בלתי נפסקת – דואט אינטלקטואלי ששמר את שניהם במצב קבוע של גילוי והתרגשות. חברם הטוב של בני הזוג, הסופר והמבקר אלפרד קזין, סיפר עליהם כי היו כל העת עסוקים ביחסים שלהם, "הם תמיד דיברו, דיברו, דיברו".

באחד ממכתבי האהבה היפים ששלח לה, כתב בלכר: "סיבה יסודית לכך שאני אוהב אותך היא שתמיד חלקנו את אותן דעות בשאלות הגדולות של החיים. אין שום הבדל בינינו. כך זה כעת וכך זה יהיה תמיד".

היום, 30 באוגוסט, ב-19:30, יתקיים ערב השקה לספר, ברח' פינסקר 2 בהרצליה (קומה ב'). בין היתר אדבר שם גם אני, על טיפול ואהבה. מוזמנות ומוזמנים – הכניסה חופשית.