מה עניין שחיטה

Photo: Jamie Street

מרקו, ידיד איטלקי, הוא שף אשף ואיש רעים טוב מזג ולב. באחד מביקוריי במטבחו, דיברנו על שיטות תזונה. מרקו אמר שהוא מעריך מאוד צמחונות, ומקווה שיום אחד יוכל לאמץ אותה כאורח חיים. אבל, הוסיף בהתרגשות, "אני לא אוהב שצמחונים חושבים שהם אנשים טובים יותר ממני, כי זה לא נכון".

כמו מרבית התכונות האנושיות, גם 'טוּב' או מוסריות אינן משהו שקיים או נעדר, שחור או לבן. אדם אינו 'מוסרי' או 'לא מוסרי', אלא מצוי על רצף שנע בין אלה, במיקום שמשתנה כל העת על פי פעולותיו. למעשה, מי שמוסרי (או לא) אינו 'אני', אלא פעולותיי.

גם הערכת הפעולות אינה עניין חד משמעי. מה שנחשב למוסרי בתקופה ובמקום אלה, יחשב לא אחת לחטא בעידן ובחברה אחרים. אך נראה שניתן להסכים כי ישנו כלל השייך לצדק הטבעי האריסטוטלי: אל תעשה לאחר מה ששנוא עליך. או בשתי מילים: הימנע מפגיעה.

מחקרים מראים שלבעלי חיים יש אינטליגנציה, רגשות, תודעה עצמית, אישיות ואפילו תרבות ומצפוניות. גם אם רמת האינטליגנציה או המודעות שלהם נראית לנו נמוכה, לכל בעל חי יש יכולות וכישורים ייחודיים, העולים על אלה המקבילים אצל בני האדם. ובכל אופן, כפי שכתב הפילוסוף הבריטי ג'רמי בנת'ם – השאלה אינה האם בעלי חיים יכולים לחשוב בתבונה, אלא האם הם מסוגלים לחוש סבל. גידולם בתנאים השונים מאוד מאלה המתאימים עבורם אכן יוצר מצוקה וכאב, אפילו אצל יצורים הנחשבים על ידי רבים לפשוטים ונחותים. תזונה צמחונית אף היא אינה חפה מפגיעה. הפרדת עגלים מאמותיהם בתעשיית החלב, הרג כל האפרוחים הזכרים שכן אינם מועילים לתעשיית הביצים – גורמים לצער, ייאוש ואף אבל.

נכון, טרף הוא פעולה טבעית, ואין מקום לבוא בקובלנה אתית לאריה שאוכל איילה. אך האדם חרג זה מכבר מהטבע, ומאז המהפכה הנאוליתית ביכולתו להתקיים ברוב בריאות על יסוד תזונה מבוססת צמחים כמעט בכל מקום בעולם. את הקרניבוריות של אדם פרטי ניתן אולי להצדיק בתנאים מסוימים, אך קשה לחשוב על טיעונים שיכשירו הרג שיטתי של מיליארדי בעלי חיים בשנה, שחלקם הגדול לא זכה לשעה אחת של קיום טבעי. מי שנתלה בחוקי הטבע כדי לתרץ אכילת בשר במצב דברים זה דומה לשחקן כדורגל שתופס את הכדור בידו, פוסע איתו בניחותא לשער היריב, שם הוא זורק אותנו פנימה וטוען לשער חוקי, שכן זה מוגדר כמעבר הכדור את הפס הלבן – כל זאת בזמן ששחקני היריב עודם מחויבים לגעת בכדור רק ברגליהם.

אבל אתם יודעים מה, עזבו את הטיעונים בדבר זכותם של בעלי החיים לחיים. תעשיית הבשר, הביצים והחלב פוגעת בצורה חמורה בסביבה, ומביאה בעקיפין למותם של מאות אלפי בני אדם מדי שנה. היא גם דורשת משאבי אדמה, מזון ומים רבים וגורמת לעליית מחירי דגנים שפוגעת במיוחד בעניי העולם. והשימוש הנרחב שהיא עושה באנטיביוטיקה מביא לעמידות של חיידקים לתרופה – מה שעוד עשוי להתגלות כתוצאה הקטלנית ביותר מבחינתנו של תאוות הבשרים.

תעשיית המוצרים מן החי מביאה לפגיעה, בבעלי חיים, בבני אדם ובעולם. מכאן שתמיכה בה, באמצעות צריכת תוצריה, היא פעולה ה'מורידה' בסקלת המוסריות או המצפוניות. גם כאן הדברים אינם מוחלטים. תדירות אכילת הבשר היא בעלת חשיבות, וכמוה המוטיבציה שמאחורי האכילה: אכילת בשר מעת לעת מסיבות רפואיות או כדי לשדר לסביבה שקיימת אפשרות של 'צמחונות גמישה' יביאו לנסיגה מעטה על הסקלה. גם בחירה במוצרים אורגניים, שגורמים לנזק סביבתי נמוך יותר, או במוצרים מגידולי חופש או סחר הוגן, היא בעלת משקל מוסרי.

אכילה תופסת חלק כבד משקל מחיינו – הן מבחינת המשאבים המוקדשים לה והן מבחינת הזמן הנדרש לקניית או לגידול מוצרי המזון, הכנתם, צריכתם. תזונה היא לכן מהמוקדים העיקריים של בחירה מוסרית של אנשים. אך גם אם נעריך ברחבוּת שרבע מכלל הבחירות המוסריות בחיינו נוגע להחלטות קולינריות, נותרו שלושה רבעים. מרקו צדק: צמחונים וטבעונים לא מעטים הם אנשים 'טובים' פחות מקרניבורים. מי שמשתמשים בטבעוניותם כדי להקטין אחרים או לזלזל בהם, או כדי לתרץ אדישות בכל הנוגע לעוולות שרחוקות מהצלחת, למשל, עלולים 'להחליק' במורד הסקלה למרחק רב יותר מהתנועה שיצרו הבחירות התזונתיות שלהם. אורח חיים טבעוני אף אינו ערובה לכך שהאדם אינו, למשל, מעסיק המנצל את הכפופים לו, מזניח את ילדיו, פוגעני וציני בהתייחסותו לבת או בן זוגו וכדומה. עם כל זאת, בכל הנוגע למשטר התזונה, אדם טבעוני הוא בדרך כלל אכן 'טוב' יותר ממי שאינו כזה. ואם נימנע מהשוואות, שתמיד מעוררות בעיות, הרי שלו יפחית אותו אדם עצמו באכילת מוצרים מן החי בלי לעשות כל שינוי אחר בהתנהגותו – הוא יהפוך מוסרי יותר במעשיו משהיה.

אין לשכוח – לא ניתן לו לאדם להיות טוב בתכלית, כולו טלית. ענווה היא חיונית. מעצם קיומנו אנו פוגעים באחרים. גם גידול צמחים למזון מביא לצמצום שטחי מחייה של בעלי חיים, ולמותם של רבים. ידינו טבולות בדם. "אינני רואה אף יצור בעולם אשר מקיים את חייו מבלי לגרום איזה נזק אקטיבי לאחרים", אמר גיבור אפוס המהאבהארטה ההודי, הנסיך ארג'ונה.

לא לפגוע כלל לא נוכל. מה שבידינו הוא רק לקיים כמיטב יכולתנו את הצו שהוא בבחינת 'כל התורה על רגל אחת' – לא לעשות לחברנו את השנוא עלינו. ולא לשכוח את הרגל השנייה, שהופכת את הצו יציב – יש להרחיב עוד ועוד, עד כמה שניתן, את המעגל של מי שנחשב 'חברנו'.

– – –

המאמר התפרסם באלכסון בשינויים קלים.
תודה לדורי ארדיסון ורותם רם.

מודעות פרסומת

עצמאות מאי-תלות

עצמאות נתפסת לרוב כהיפוכה של תלות. באנגלית independence היא, מילולית, אי-תלות. אבל אולי השחרור הוא בעצם מהאשליה שניתן לו לאדם להיות לא-תלוי? אם כך, עצמאות היא למעשה תלות מקבלת, ולא נאבקת, ואת תחילית ה-in האנגלית אפשר להבין כמציינת 'בתוך' ולא 'אי-'. שלושה מחקרים מראים כיצד חיבה וקירבה זוגית הן הדרך הטובה ביותר לתלות מקבלת, כלומר אהבה.

Close - Anna Sastre.jpg
Photo: Anna Sastre

1. צרות המין האנושי נובעות כולן מניסיונות כושלים שלנו להגדיל את אושרנו. כל פעולה שהיא נעשית תמיד למען הגדלת הרווחה האישית, בין אם במישרין ובין אם בעקיפין. ובכל זאת, למרות מיליארדי הכוונות הטובות, נראה כי מצבה של האנושות מעולם לא היה גרוע יותר. וחבל – כי יש דרך מאוד פשוטה, אקולוגית, זולה וזמינה להגדיל את הרווחה האישית, שגם לבטח לא תפגע באף אדם או יצור אחר.

החוקרות שרה פלוד וקייטי גנאדק מאוניברסיטת מינסוטה בחנו נתונים משאלונים על אודות שימוש בזמן שהועברו לכמעט 50,000 זוגות בארה"ב ומצאו שם נתון מדהים למדי. מתוך עשרות השאלות, הן התמקדו בשתיים: כמה זמן בילו בני הזוג בממוצע זה עם זה ומה היה מצב רוחם בעת הבילוי המשותף. הן גילו שכאשר אדם נמצא עם בן הזוג שלו, הוא מאושר כמעט פי שניים לעומת רגעים בהם אינו במחיצתו או מחיצתה. פעילויות שבוצעו במשותף גם התגלו כנושאות יותר משמעות ופחות מלחיצות.

לא במפתיע, החוקרות מצאו כי זוגות עם ילדים בילו פחות זמן מזוגות ללא ילדים וכי זוגות עם ילדים בגילאי 6 עד 12 בילו את הזמן המועט ביותר זה עם זה. אז למי שבקבוצת הסיכון, כדאי לעשות מאמץ מיוחד.

2. קשר טוב וקרוב יכול אפוא להכפיל את אושרנו. זה בולט במיוחד ברגעי שפל – בסוף יום רע בעבודה או כאשר תוקפת אותנו שפעת או מחלה נבזית אחרת. אולם כדי ליהנות מהקשר בתקופות הקשות, חשוב מאוד לשתף ברגעים המשמחים ולחלוק את הימים המוצלחים, כך קובע מחקר שערכה הפסיכולוגית החברתית שרה ארפין מאוניברסיטת גונזאגה בוושינגטון. בבחינת שבע השנים הטובות שבזכותן אפשר לצלוח את השנים הרזות. "חשוב מאוד לשתף את הפרטנר כאשר קורים לך דברים טובים", אמרה ארפין, "וכן להגיב בצורה חיובית כאשר בן הזוג משתף בחדשות משמחות". כאשר אנו משתפים במשהו טוב, והאדם אשר לו סיפרנו את החדשות שלנו שמח עבורנו, הדבר מעצים את החוויה החיובית עבור שני הצדדים. כאשר מישהו מתייחס בציניות או זלזול למשהו שנתפס עבורנו כמשמח, יש לכך כמובן השלכות שליליות.

לאירועים חיוביים יש תפקיד חשוב בעתות משבר זוגי, במיוחד כאשר מדובר באירועים חיוביים ששני בני הזוג חוו יחד. לדברי הפסיכולוגית הקלינית ד"ר קארן סקרט מאוניברסיטת נורתווסטרן, שיחזור סיפורים זוגיים חיוביים יכול לעזור לבני זוג שהתרחקו זה מזה להתחבר מחדש ולחזק את הקשר. בספר שפרסמה ב-2014 קראה סקרט לסיפורים הללו "סיפורי-אנחנו" (We-stories). כאשר זוגות במשבר מגיעים לטיפול, מציעה סקרט לסייע להם למצוא זיכרונות משמעותיים שיכולים לשמש כ'סיפורי-אנחנו': "הזיכרון שעולה יכולה לשמש כסמל חיובי לקשר, וכעוגן בזמנים קשים".

3. העמדה החיובית של שני המחקרים הללו נדמית סותרת את התפיסה הרווחת, לפיה גברים לרוב נמשכים לביצ'יות ונשים לגברים חזקים שלא תמיד מתייחסים אליהן יפה. אבל אם אתן נשים טובות לב או בחורים נחמדים (אכן, העלבון הכי גדול לאגו הגברי) אל תאמרו נואש. כשמדובר במערכות יחסים רציניות, לתכונות שלכם יש ערך רב.

החוקרים האיטלקיים סימונה סקיארה וג'וזפה פנטלאו רצו לבדוק את השפעת הפחד מנטישת בן הזוג על הרגש כלפיו. הם אספו נבדקים וביקשו מהם לספר על עצמם ועל מערכות היחסים שלהם. לחלק מהנבדקים הם נתנו באופן מניפולטיבי פידבק שלילי בנוגע לסיכויי מערכות היחסים שלהם, בלי קשר למה שסיפרו הנבדקים, או שסיפקו נתונים מופרזים על כישלונות של מערכות יחסים. בהמשך התבקשו הנבדקים לדווח על מידת המחויבות שחשו לקשר ועל רגשותיהם כלפי הפרטנר. נמצא שהנבדקים שעברו את המניפולציה, כלומר חשו מאוימים בנוגע לסיכויי ההצלחה של מערכת היחסים שלהם, היו בעלי רגשות רומנטיים ומחויבות נמוכים יותר כלפי בן הזוג, לעומת נבדקים שלא נעשתה עליהם המניפולציה. הקטנת המחויבות, בתורה, מביאה להתנהגות קרירה יותר בתוך הקשר, שלרוב מובילה אכן, לפרידה.

לשחק אותה הארד טו גט היא אולי שיטה טובה לשלבי החיזור. אבל אם אתם כבר מצויים בתוך קשר מחויב שאתם רוצים לשמור עליו, כדאי לתת לבן הזוג תחושת ביטחון. כמובן. זה הרי מה שרוצים עבור מי שאוהבים.


הקטעים פורסמו לראשונה במגזינים "
נשים" ו"מגזינה"

 

להקשיב לרוח הנושבת

להקשיב לרוח הנושבת / וודי גאת'רי

יש נערה והיא נרדמת
ישנה, במתיקות שוכבת
אני אהוב לבה שבור הלב
מקשיב לרוח שנושב

כשחבריי הטובים יתאספו לידי
הצמחייה את מצבתי תיסוב
בקברי אשכב, אשן
אקשיב לרוח כשתנשוב

נשבי, רוח, נשבי, נשגבת נכזבת נכאבת
נשבי, רוח, נשבי, במקום בו אין לב
אני המאזין בודד הלב
מקשיב לרוח הבודד ההוא נושב

על חולות הים נודד
במקום בו גלים מתגלגלים
על חוף חצות יושב
מקשיב לרוח ההוא נושב

בכרך הגדול, המתגבב
מטבעות כסף נערמים
והאוהבים שבורי הלב
מקשיבים לרוח ההוא נושב

נשבי, רוח, נשבי, נשגבת נכזבת נכאבת
נשבי, רוח, נשבי, במקום בו אין לב
אני המאזין בודד הלב
מקשיב לרוח הבודד ההוא נושב

חלמתי אמש שכבנו יחד
לשוט יצאנו יד ביד
התעוררתי לשמי עופרת
מקשיב לרוח שנושבת

האם הגיע זמנך ללכת?
האם הגיע זמנך כך לעזוב?
תמיד יקָירתי אחכה לך,
אקשיב לרוח כשינשוב

נשבי, רוח, נשבי, נשגבת נכזבת נכאבת
נשבי, רוח, נשבי, במקום בו אין לב
אני המאזין בודד הלב
מקשיב לרוח הבודד ההוא נושב

(תרגום שלי; את השיר המקורי אפשר לקרוא כאן)

ללמוד מן הדרבן

indian-crested-porcupine-001_h

בהגיעו לגיל שמונה חודשים, עוזב גור הדרבן את ביתו. כל לילה יוצא הרווק הצעיר לצעדה ארוכה בחיפוש אחר בת-זוג. הגורה עוזבת את מחילת ההורים כשהיא בוגרת יותר, בגיל עשרה חודשים עד שנתיים, ובוחרת לעצמה תחום-מחיה חדש, קרוב לאזור בו גדלה. מבין הרווקים שיגיעו לשטחה, תבחר לה בן-זוג (הדרבנית היא המחליטה מי יהיה בן-זוגה). מאותו רגע, בני-הזוג לא ייפרדו עוד לאורך כל חייהם.

הדרבן והדרבנית חופרים את מאורתם בטריטוריה שלה. הם עושים זאת בהדרגה, לילה אחר לילה, עד ליצירת בית נעים – מחילה שאורכה מגיע עד ל-17 מטר, שבקצהָ מעין "חדר" המשמש את ההורים ואת צאצאיהם. החדר נמצא כמעט שני מטר מתחת לפני האדמה, מבודד מחום, קור, גשם ורוח.

בחדרם הפרטי משתעשעים הדרבנים באהבים. הדרבן הוא מבעלי החיים היחידים שמקיימים יחסי-מין גם לשם שמירת הקשר הזוגי (לצד הבונובו, האדם וכנראה שגם הדולפין). דרבנים מקיימים יחסי-מין שש עד שמונה פעמים ביום, לאורך כל השנה. אם בן-זוגה אינו מספק אותה, תזכה אותו הדרבנית במכת זנב מדרבנת על אפו. נקבת הדרבן פורייה רק פעמיים בשנה, למשך לילה אחד או שניים. הדרבנים מזהים לילות מיוחדים אלה בעזרת חוש הריח שלהם.

לא רק אפו של הדרבן מפותח. איבר המין שלו הוא בגודל של למעלה ממחצית מגופו (כ-40 ס"מ) – כך שאינו נדקר בעת האקט. פרט להזדווגות, מתבטא הקשר בין בני-הזוג גם בתקשורת ריח ומגע. הדרבנים מרבים ללקק זה את זו בעורף (שם השיער רך), בפנים ובבטן, להתכרבל יחד ולרבוץ צמודים.

AfricanCrestedPorcupine.jpg
משמורת משותפת. דרבן ובן

בין בני-הזוג מתקיים שוויון מלא בכל הנוגע לטיפול בצאצאים (כמעט תמיד שניים, שיונקים משתי הפטמות שעל כתפי האם). הזכר שותף פעיל בטיפול בהם, והוא נמצא איתם מחצית מהזמן – תופעה יוצאת דופן אצל היונקים. כשאחד הגורים בוכה, הוא הראשון שירוץ אליו להרגיעו.

הדרבנים אוכלים עשבים, פקעות, שורשים ובצלים. בכל לילה, משעת השקיעה ועד עלות השחר, יוצא הזוג ממאורתו לחפש מזון. לרוב, הנקבה היא המובילה. אם יש גורים, הם מצטרפים להורים והמשפחה כולה יוצאת יחד לסעוד.

הדרבן הוא יצור שוחר שלום וחששן. האגדה על פיה הוא יורה את דרבונותיו אינה נכונה. עם זאת, בלית ברירה הוא יפתיע את אויביו בהסתערות פתאומית עליהם. ידועים אף מקרים שבהם נמרים מתו כתוצאה מתקיפת דרבנים. את בשרו של הדרבן האפריקאי חומדים אריות וטיגריסים בעוד שהדרבן המקומי מתמודד עם זאבים, שועלים וצבועים. אך אויבו הגדול ביותר הוא האדם. הדרבנים בישראל הם בסכנת הכחדה בשל ציד.

קוצי הדרבן, שחור ולבן, הם גלגול של שערות.

נראה לי שאין צורך להוסיף נמשל. ובכל זאת, עוד הערה קטנה: בשפה העברית דָּרְבָּן הוא גם שמו של חלק מוארך דמוי שקיק המתפתח בפרח כחלק מן הגביע או הכותרת ומשמש כלי קיבול לצוּף.

אהבות (13)

שישה ציטוטים, שירים והרהורים קצרים על אהבה

1. להשתייך
פרנץ קפקא לפליצה באואר:
"אני משיב לאחד ממכתבייך, ואחר שוכב במיטה במראית עין שלווה, אך פעימות לבי מרעידות את כל גופי ואני ער אך לך. אני שייך לך; אין למעשה אף דרך אחרת לבטא זאת, וגם זו אינה חזקה דיה".

2. להיתקל, לזהות, לפעול
"רק מתי מספר בעולם הזה הם ברי מזל מספיק כדי להיתקל בבני הזוג האמתיים שלהם – הדבר מחייב מידה שערורייתית של מזל כדי שיקרה, ואז את התבונה לזהות זאת, והאומץ לפעול. ניתן לצפות שרק למעטים יהיו כל אלה. היתר נאלצים להסתפק במה שיש". (קים סטנלי רובינסון)

3. ללוות
ספר הכמיהה (1).jpg

 

 

 

 

 

 

 

 

 

* בראיון מתוק אמר לאונרד כהן על השורות הללו שלו: "זהו הגרעין של שיר אהבה". (תרגום השיר: קובי מידן)

4. להתבונן
"ההתבוננות היא לב לבה של האהבה שאינה חוטאת ברגשנות". (טַקַשי הירַאידֶה)

5. לחמוק
"חמקנו לרגע ממלתעות הזמן – שזאת ההגדרה היחידה שאני מכיר לאושר". (אנדרו שון גריר)

6. למה צריך
איני צריך
אותך כדי
להפוך אותי למאושר.
  אני צריך אותך
  כדי להפוך
  אותך למאושרת.

על בדידות

Waterfall - Jose Murillo.jpg
Photo: Jose Murillo

העולם נכנס בימים אלה לכוננות פרידה. הימים שלקראת חג האהבה, שיחול באמצע החודש, הם הזדמנות לבחון את הזוגיות. וקשרים רבים לא עומדים במבחן.

על אף הכאב שתמיד כרוך בה, לעתים פרידה היא צעד הכרחי בדרך לאהבה. כדי להיות יחד, צריך להיות מסוגלים, ראשית, להיות לבד. אם לא נאהב את עצמנו כפי שאנו, נטו, כיצד נוכל לאהוב אחר?

בתוך כל אדם ישנו גרעין חיים, חיוּת, שהוא מקור כל השמחה והאהבה שלנו. החיים, החיוּת, הם השמחה והאהבה שלנו. נדמה לנו שאנחנו שמחים כי משהו נעים ורצוי קרה, אך ההתרחשות הזו רק אפשרה לנו להיות מודעים לשמחה שקיימת בנו, שהיא אנחנו. וכך גם עם אהבה.

בעידן המודרני, רב ההסחות, רבים מתנתקים מהחיוּת הפנימית הזו, וכך הופכים מנוכרים למי שהם. הדבר מוביל לאי-שקט, תחושת חוסר נחת חמקמקה, המלווה אותנו תדיר כמין רעש רקע שאיננו מזהים עוד. כדי לחפות על כך, כתב אקהרט טולה, אנשים מחפשים דרכים חיצוניות להשיב לעצמם את תחושת החיים. הם מתמכרים לנסיעות, לסרטים וסדרות, לסמים, לספורט, להימורים, לפורנוגרפיה, למוזיקה רועשת. אך האמצעי הכי בולט שבאמצעותו אנשים מנסים להחזיר לעצמם את תחושת החיים שאבדה להם, בלי שידעו שאבדה, בלי שידעו שהיא בכלל ישנה, הוא מערכות יחסים. אנחנו מחפשים בן או בת זוג כדי שיהפכו אותנו לשמחים, חיים. אבל שמחה וחיים לא יכולים להגיע מבחוץ. משום כך מערכות יחסים שזו היתה המוטיבציה מאחוריהן במוקדם או במאוחר ידעכו, ישתבשו או יתפרקו.

כדי להיות נוכחים בקשר זוגי אוהב באמת, חייבים להימצא ראשית בקשר שכזה עם עצמנו. צריך לשמוח עם מי שאנו, לאוהב את מי שאנו, לחוש את השמחה של היותנו, לאהבהּ. לשם כך יש להתמודד עם אחד הדברים שהכי מפחידים אותנו – בדידות. לא כאמצעי, לא כדי להתגבר עליה, כדי לצאת ממנה, אלא כדי להצליח לשהות בה, בשמחה. הרי להיות אדם פירושו להיות בודד.

טעות היא לחשוב כי הבדידות מפרידה את האדם מן הכלל – מה שהיא עושה הוא לקדם את שלמותו של היחיד, את רגישותו ואת האנושיות שבו. כמובן, יש להבחין בין בדידות ובין ניכור. הראשונה חיונית כדי להיות ביחד, השנייה היא האויבת הגדולה של היחד. בבדידות ניתן ללמוד את העצמי, להרחיבו, להתחבר אליו; ניכור לעומת זאת מתייחס לזולת – בצורה מרחיקה, מפרידה.

רילקה כתב למשורר הצעיר פרנץ קאפוס כי את הכל יש ללמוד, בין היתר, את האהבה. אך לימוד האהבה אינו נעשה בשלב ראשון בשניים, כפי שניתן היה לשער, כי אם בבדידות. "לאהוב אינו אומר בתחילה להתמזג, להיכנע ולהתאחד עם אדם אחר, שכן איזה מין איחוד יהא זה בין שני אנשים שהם לא-ברורים, לא-גמורים ועדיין לא עקביים? לאהוב בתחילה הוא מניע נעלה ליחיד להבשיל, להיות למשהו בפני עצמו, להיות עולם".

קאמי

אנו זקוקים למניע כביר שכזה, שכן אין זה קל להיות לבד. אפילו לשם האהבה לא רבים מוכנים לעשות זאת. אם נהיה באמת לבד, נאלץ לראות דברים על עצמנו שאולי אנו מעדיפים להסתיר, לא תהיה לנו ברירה אלא לחוות תחושות ורגשות שעד עתה הרחקנו וטשטשנו בהמולה של חברותיות וזוגיות. אך תחושות ורגשות אלה מתקיימים בתוכנו בלאו הכי, בין אם נכיר בהם ובין אם לאו. להכיר מוטב. אלבר קאמי כתב: "כשהאדם למד – ולא על הנייר – כיצד להישאר לבד עם סבלותיו, כיצד להתגבר על תשוקתו לברוח, על האשליות שאחרים אולי חולקים, הרי שלא נותר לו עוד הרבה ללמוד".

אם נצליח ללמוד, אם נדע להתיידד עם עצמנו, עם כל הצדדים של מי שאנו, נוכל גם להיות בטוב עם אחר. כדברי נתן זך: "כשבדידות אינה פחד / נולדת שירה". רק אז.

– – –

בעוד שבועיים ולנטיינ'ז. אם אתם מחפשים מתנה לעצמכם, למסע העצמי של בדידות ואהבה, או מתנה לשותף-לב למסעכם – שִקלו את אההבה.

ההיפך מאהבה. שש הערות

עבור היוונים הקדמונים ההיפך מאהבה לא היה שנאה, גם לא אדישות. הקוטב הנגדי לאהבה היה הרצון להיות נאהב. 

כי האושר, היה חוזר ואומר בלבו, אינו להיות נאהב: בכך אין להסב נחת אלא לרגשות היוהרה, נחת מעורבת בתחושה של מיאוס. האושר הוא לאהוב, ואולי גם לצוד רגעים חולפים מתעתעים, של קירבה מדומה אל מושא האהבה. (תומאס מאן)

2. "בנישואים, קל יותר לשאת את הוודאות 'היא לעולם לא תאהב אותי במיוחד', מאשר את הפחד 'אני לא אוהַב אותה יותר'". (ג'ורג' אליוט)

3. nina_coltart"בריא ומועיל יותר למערכת כולה לאהוב מאשר להיות נאהב. קיים מיתוס רב-השפעה שטוען כי ההפך הוא הנכון, אבל הדרך שבה אני רואה את הדברים בכל-זאת נכונה, ואפשר לבחון זאת באמצעות תצפיות ארוכות טווח". (נינה קולטארט)

 

אם חיבה שווה לא תתאפשר
אבקש להיות זה שאוהב יותר. (וו.ה. אודן)

5. "אלוהיי, הענק לי חסדך כך שלא אתאווה להיות מנוחם אלא מנחם, שלא להיות מובן כי אם מבין, שלא להיות אהוב אלא אוהב. שהרי בנתינה, מקבלים אנו". (תפילה המיוחסת לפרנציסקוס הקדוש)

6. "מי שאוהב הינו אלוהי יותר מהנאהב, משום שהאל מצוי בראשון ולא באחרון". (תומאס מאן)

Thomas_Mann_1937.jpg