
אין שום דבר שאפשר לאהוב יותר מדי
אבל את כל הדברים אפשר לאהוב
בצורה הלא נכונה. (ו. ה. אודן)
טעויות באהבה הן עניין טבעי, במלוא מובן המילה. חוקר הטבע ויליאם ג'ורדן כתב ספרון בשם "גירושים בקרב שחפים". מסתבר שגם השחפים, שנדמה שחיים בזוגיות מונוגמית כל חייהם, סובלים משיעור גירושים גבוה של 25 אחוז. אחד מכל ארבעה זוגות שחפים נכשל ביחסים עד כדי כך שהוא נאלץ להיפרד. הציפורים בזוגות הללו מתקוטטות ונאבקות על מזון, מתווכחות מי יבנה את הקן, מי ישמור על הביצים. אחרי הפרידה שחפים גרושים רבים מוצאים בני-זוג חדשים, וחיים איתם באושר.
טעויות בבחירת בן הזוג הן מהגורמים הכי גדולים לסבל שאנו יוצרים במו ידינו. את הדברים הבאים של אורטגה אי גאסט אני חושב שכדאי ללמד נערות ונערים בתיכון, וחיילות וחיילים, וסטודנטים וסטודנטיות, ובכלל, את כל מי שמועד לפורענויות האהבה:
"בתהליך האהבה חשוב לדייק ולהבחין בין שני שלבים, שהבלבול ביניהם מערפל את הפסיכולוגיה של האהבה מתחילתה ועד סופה. כדי שאישה תתאהב בגבר, או הגבר יתאהב באישה, הכרחי הוא תחילה שהאחד ייתן את דעתו על השני. נתינת-דעת זו אינה אלא ריכוז תשומת הלב בדמות המסוימת, והודות לריכוז זה ניתקת הדמות מהקשרה המיידי ומתעלה מעל למישור הכללי. עדיין אין בשימת-לב רבת חסד זו משום אהבה, אבל היא מצב הקודם לאהבה. בלא נתינת-הדעת תופעת האהבה אינה יכולה להתחולל, אם גם אין הכרח שלאחר השלב המקדמי הזה היא תתחולל. ברור שנתינת-דעת כזאת יוצרת אווירה נוחה כל כך להולדת ההתלהבות, עד שהיא-עצמה זהה בדרך כלל לראשיתה של אהבה. ועם זאת יש חשיבות עליונה להבחנה בין שני הרגעים, שהרי בשניהם שליטים עקרונות שונים לגמרי. לא פעם טעויות בפסיכולוגיה של האהבה נובעות מן הבלבול בין התכונות 'המושכות את תשומת-הלב', ומתוך כך מעלות את הפרט המסוים מעל למישור הכללי, ובין התכונות האחרות, שהן המאהיבות באמת ובתמים את הפרט הזה על משנהו".
ישנם שני שלבים בתהליך האהבה: ראשית, בן הזוג הפוטנציאלי מושך את שימת-הלב; אחר, לעתים, נוצרת אהבה – ששונה משימת-הלב הנלהבת. אך שימת-הלב היא רבת עוצמה, קשה מאוד להשתחרר ממנה, גם אם כך נכון. אולי גם שחפים בוחרים פרטנר על סמך השלב הראשון בלבד.
שלום גדעון,
אשמח להתרשם מהמחקר שאזכרת, ממקור ראשון.
האם תוכל לצרף אליו קשור או הפניה?
תודה מראש,
אורלי
אהבתיאהבתי
שלום אורלי,
המחקר התפרסם בספר Divorce Among the Gulls: An Uncommon Look at Human Nature. כאמור, מאת William Jordan.
גדעון
אהבתיאהבתי
תודה לך עבור התייחסותך.
(הידד. אפשר לרכוש בעולמנו עותק מהספר הנחמד ב- 1 סנט אמריקאי אולם אולי אתה יודע,) מי הוא האיש?
http://www.amazon.com/William-Jordan/e/B001IXTZ6S/ref=dp_byline_cont_book_1
אהבתיאהבתי
מעניין מי מוכר עותק כה בזול. אולי שחף מתוסכל.
לא יודע על המחבר מעבר למה שאפשר למצוא ברשת. ביולוג.
http://www.nytimes.com/1991/03/01/books/books-of-the-times-what-if-the-human-mind-is-basically-beastly.html
אהבתיאהבתי
שחף מתוסכל?
למה לך.
אולי עדיף בעל ספרים שלא רוצה להשליך אותם ולכן טורח לחפש להם בית אוהב תמורת דמי רצינות של 0.01 סנט ועוד 3.99 דולר של ארה"ב עבור המשלוח. פרשנות יותר נעימה של המציאות. הלא כן
אהבתיאהבתי
אם כבר מחפשים פרשנויות נעימות, מה דעתך על שחף שמצא את פרק ב' שלו וחי באושר בבית על הים?
אהבתיאהבתי
דעתי נוחה.
"פרק ב'"?
למה לך.
מה שקרה (פתלתל ועמוק וסוער ככל שהיה), עד שמצא, היה פרק מבוא
אהבתיאהבתי
זו אכן אפשרות יותר נעימה. אם כי מהתפרקות של מבוא לא קונים ספרים על גירושין.
אהבתיאהבתי
אפרופו הפוסט של היום, קבל נא תיקון: צ"ל, "עד שמוצא"
אהבתיאהבתי
לא הבנתי. עד שמוצא – מה? איפה? תודה
אהבתיאהבתי
1. התגובה בשעה 17:08 צריכה להיות:
"דעתי נוחה.
"פרק ב'"?
למה לך.
מה שקרה לשחף (פתלתל ועמוק וסוער ככל שהיה), עד שמצא [את שותפו לאהבה],
[לא היה, "פרק א'" ו"פרק ב'" אלא הכל עד כה] היה פרק מבוא"
[וכעת, חיים את הסיפור המשותף]
2. בתגובה בשעה 17:11 החלפתי את המילה "מצא" למילה "מוצא".
עשיתי כך לאור הגישה שהבעת בפוסט שפירסמת היום
לפיה השחף לא מצא [את השותף לאהבה]
אלא מוצא [את השותף לאהבה] כל פעם מההתחלה.
בסדר?
אהבתיאהבתי
בסדר גמור. דעתי נוחה.
אהבתיאהבתי