על נשיות וגבריות

Riding - Everton Vila.jpg
Photo: Everton Vila

ב"אההבה" כתבתי על גבריות ונשיות כתכונות שנמצאות על רצף, ואינן קשורות באופן הכרחי למין הביולוגי. כתבתי: "למרות ההשפעה שישנה למין הביולוגי, נדיר מאוד שאדם יהיה בעל אותו מגדר בכל מידותיו. מעבר לכך, הנשיות והגבריות הפנימיות אינן איכויות בינאריות, או זה או זה, אלא נמצאות על רצף". לתפיסה זו גם תימוכין 'מדעיים' עכשוויים. ממאמר שהתפרסם ב-Journal of Personality and Social Psychology עולה כי משתנים פסיכולוגיים מתפלגים בצורה שווה למדי בין שני המינים וכי השונות בתוך כל מין גדולה יותר מההבדל הממוצע בין המינים ולכן לא ניתן להבחין בין בני שני המינים על סמך מאפיינים פסיכולוגיים. החוקרים בדקו משתנים כמו יחס למיניות, התנהגות מינית, יחס למדע, אמפתיה, חשש מהצלחה ותכונות אופי בולטות (The Big Five) והסיקו כי באף אחד מהם אין הבדל שניתן להבחין באמצעותו בין גברים ונשים. גם אם לאדם מסוים ציון סטריאוטיפי מבחינה מגדרית במדד אחד, אין זה בהכרח אומר שכך יהיה גם במדדים אחרים. גבר עם מדד אגרסיה גבוה יכול גם להיות נמוך במתמטיקה, למשל.

מחקר אחר, שפורסם בכתב העת Frontiers in Integrative Neuroscience, בדק הבדלים פיזיולוגיים-מוחיים בין גברים ונשים והגיע לממצאים דומים. בשונה מההנחה המדעית המקובלת לפיה ישנם שני סוגי מוח, 'נשי' ו'גברי', שההבדלים ביניהם עומדים ביסוד ההבדלים (לכאורה) בין התנהגות, אופי, דרכי חשיבה ורגש גבריים ונשיים, ממצאים נוירואנטומיים מצאו שהמוח האנושי מורכב מפסיפס משתנה-תדיר של מאפייני מוח 'נשיים' ו'גבריים'. אין מוח שהוא 'כזה' או 'כזה', ואין אפילו רצף בין 'מוח גברי' ל'מוח נשי'. החוקרת, דפנה יואל, סיכמה כי מבנה המוח נוצר בעקבות אינטראקציה בין המגדר הביולוגי וגורמים אחרים, והתוצאה היא שאצל כל אדם יהיה שילוב אחר של מאפייני מוח 'גבריים' ו'נשיים'. במובן זה מוחות אינם 'נשיים' או 'גבריים', אלא הם 'אינטרסקס'. אמנם ניתן לצפות כי בממוצע לנשים יהיו יותר מאפייני מוח עם תכונות 'נשיות', ולהפך, אבל לאדם בודד לא ניתן לנבא שום מאפיין מוחי על בסיס מגדרו.

אם כולנו נשיים וגבריים בנטיותינו והתנהגויותינו, ניתן להסיק שכדי להשיג סיפוק במערכת יחסים, על כל אחד מבני הזוג להשיג איזון מלא ככל הניתן בין האיכות השונות שבתוכו. רק במצב כזה יהיה לנו משהו שלם ואמיתי להציע לבן הזוג, שכן אחרת נהיה לא יותר מגבר-ילד או אישה-ילדה המנסים לתמרן את הסביבה החיצונית ואת בן הזוג כדי שימלאו את צרכינו – הרגשיים, הכלכליים, הפיזיולוגיים.

היום יום ראשית הסתיו, היום בו שעות היום ושעות הלילה שוות באורכן, יום של איזון מלא יין-יאנג, המסמל לכן את את האהבה השלמה וההרמונית. הרגע הקצרצר, שמתרחש רק פעמיים בשנה, בו השמש בדיוק בזנית, ייחול היום בישראל בדיוק ב-22:02, ב-22 בספטמבר. קריצה קטנה של היקום. שתהיה שנה של זוגיות הדדית, שוויונית ומלאת אהבה.

* * *

אגב, איחולים, מאמר שלי על כוחו של הייחול התפרסם באלכסון.

מודעות פרסומת

אנוכיות אלטרואיסטית

למה (ממש) טוב לאהוב, מי המפסיד הגדול במקרי בגידה ומה בין לב שבור ולב מדוכא. שלושה מחקרים חדשים

Couple - Selvan Tamilmani.jpg
Photo: Selvan Tamilmani

1. כולם רוצים להיות בריאים. אנחנו אוכלים ירקות ופירות, קונים אורגני, עושים כושר, יוצאים לחופשות, ישנים טוב. אבל אפשר להגיע לבריאות טובה בצורה הרבה יותר פשוטה, ומשמחת – במלוא מובן המילה. מחקר חדש מאוניברסיטת מישיגן, שבחן לאורך שש שנים קבוצה גדולה של בני 50 עד 94, גילה שהאנשים הבריאים ביותר הם אלה שיש להם בני זוג מאושרים. מחקרים קודמים הראו שאנשים מאושרים נוטים להיות בריאים יותר, אך כעת נמצא כי אושרו של בן הזוג משמעותי לבריאות האדם הרבה יותר מאושרו שלו עצמו. הפסיכולוג ויליאם צ'ופיק, שעמד בראש המחקר, אמר שהממצאים החדשים והמפתיעים נובעים אולי מכך שבן זוג מאושר צפוי להיות תומך יותר, וכן מכך שפשוט יותר כיף להיות עם אנשים מאושרים. במחקר לא נמצאו הבדלים משמעותיים בין נשים וגברים. בקיצור – אם אתם רוצים להרגיש טוב, תחשבו איך לגרום למי שלצדכם להרגיש טוב. או כמו שכתב רומן גארי ברומן "לאור אישה": "אני אנוכי. האנוכיות, מה שנקרא אנוכיות, זה גם לחיות למען אדם אחר, מה שמעניק לך טעם לחיות".

2. הכי טוב כאשר כל אחד מבני הזוג מנסה לגרום לאושר אצל הפרטנר, וכך נהנים שניהם במקביל מבריאות גדולה. אבל גם אם זה חד צדדי, עדיין מוטב לחשוב על הזולת לפני שחושבים על עצמנו. כמו שכתב ו"ה אודן: "אם חיבה שווה לא תתאפשר, לו אהא זה שאוהב יותר".

לאהוב יותר ממה שנאהבים זה כואב. אבל מחקר חדש מאשר שזה אכן עדיף, גם כאשר נאהבים הרבה פחות ממה שאוהבים.

כאב הלב הנגרם מבגידה של הפרטנר הוא אחד הגדולים שישנם, אבל מסתבר שנשים שאיבדו כך את בן זוגם יצאו נשכרות, בעוד הבוגדים הם לרוב המפסידים הגדולים בסיפור. ד"ר קרייג מוריס מאוניברסיטת בינגהמפטון, ביצע סקר בקרב למעלה מ-5,000 נשים מ-96 מדינות בנוגע לפרידות שחוו. לפי הממצאים, גילוי בגידה של בן זוג הוא תמיד בעל השפעה שלילית לטווח קצר, אך בטווח הארוך דווקא שיפר את מצבן של נשים. לדברי מוריס, נשים שנבגדו עוברות תקופת אבל, אך לאחריה הן יודעות לבחור בני זוג אמינים בצורה טובה יותר. ה'אישה השנייה', לעומת זאת, נמצאת במערכת יחסים עם פרטנר שהוכח שנוטה לרמאות וחוסר נאמנות.

3. קשיים בזוגיות, ובטח שבגידה, מובילים לא אחת למצב רוח ירוד. אך מצב כזה אינו תואם להגדרה הקלינית של דיכאון. עם-זאת, כך מגלה מחקר חדש שלישי, מרבית הפסיכיאטרים רושמים תרופות אנטי דיכאוניות למטופלים שמתלוננים על קשיים באהבה ובזוגיות, במיוחד מאז צאתן לשוק של תרופות כמו פרוזאק. המחקר בחן רשומות רפואיות במרכז הרפואי האמריקאי מידווסטרן לאורך תקופה של 20 שנה, מ-1980 ועד 2000. לדברי החוקר הראשי, פרופ' ג'ונתן מצל, קשיי נישואין הם בעלי קשר קלוש לקריטריונים המקובלים הנדרשים לאבחון דיכאון, וקשורים הרבה יותר לאופן שבו החברה חושבת שגברים ונשים צריכים להתנהג. עם-זאת, הדפוסים החברתיים הללו מובילים פסיכיאטרים לאבחן דיכאון אצל אנשים שבורי לב ולרשום להם תרופות פסיכיאטריות. יותר מהיר לקחת כדור, מאשר לעבוד על שיפור דרכי התקשורת הזוגיות. אלא שהכדור הפסיכיאטרי, מסתבר, פשוט לא רלבנטי למקרים הללו.

(מבוסס על מאמרים שפורסמו לראשונה ב"מגזינה" וב"נשים")

העצמי האמיתי הוא העצמי האוהב

Woman - Roksolana Zasiadko
Photo: Roksolana Zasiadko

"האחר מבסס אותי באמת: עם האחר בלבד אני חש כי אני 'אני'." (רולאן בארת)

אנחנו מחפשים את עצמנו, רוצים להיות מי שאנו, להיות אותנטיים. משמעות הדבר אינה בהכרח למצוא את הקריירה שתהלום את כשרוננו, או לבצע פעולות מסוימות שתואמות את אופיינו. הפילוסוף רוברט סולומון העיר כי כשאנו מדברים על "העצמי האמיתי" או על "להיות נאמנים לעצמנו" (being true to ourselves) פירוש הדבר לא אחת להיות נאמנים לדמות שלנו שמופיעה כשאנו עם אהובינו. יש לנו שלל דמויות – את זו שאנו מציגים בעבודה, זו שאנו מציגים למכרים שטחיים, או לשכן או לדודה. העצמי שאנחנו חושבים עליו כמייצג בצורה הכי מדויקת את מי שאנו הוא זה שמתגלה ברגעים האינטימיים ביותר – עצמי שמתאפיין בעדינות, ברגישות, בתשוקה, עצמי שמבטא עצמו בכנות גמורה.

שלל מחקרים תומכים בתפיסה זו. נראה שאהבה מוציאה תמיד את הטוב שבנו. פסיכולוגים מאוניברסיטת אמסטרדם למשל מצאו שכאשר אנחנו מאוהבים כל צורת המחשבה שלנו משתנה – והופכת יצירתית יותר. מחשבות האוהבים, נמצא בניסוי, מתאפיינות בתהליכי עיבוד קוגניטיביים-גלובליים, ולא בתהליכים אנליטיים-לוגיים (אשר מאפיינים, אגב, חשיבה על מין). החוקרים שיערו שאהבה רומנטית מעודדת פרספקטיבה לטווח ארוך, בשונה מתשוקה שמעודדת דווקא פרספקטיבה לטווח קצר. חשיבה גלובלית לטווח ארוך היא יצירתית יותר שכן היא מסייעת לעורר אסוציאציות רחוקות ולא צפויות.

האהבה משפיעה לא רק על החשיבה. גם מבחינה נפשית וגופנית אנחנו בשיאנו כשאנו מאוהבים. עוד ועוד מחקרים מראים שאהבה מגבירה את בריאותנו. תהליכים כימיים המקושרים לאהבה מפחיתים יתר לחץ דם (חיבוקים מומלצים במיוחד להשגת אפקט זה!), מקטינים מתח ודיכאון, ועשויים אפילו להביא להחלמה מהירה יותר של פצעים. מי שנמצא במערכת יחסים אוהבת גם מקבל החלטות טובות יותר עבור גופו – תזונתו בריאה יותר וסיכוייו לגמילה מעישון או שתיית אלכוהול גדלים. אין פלא שנמצא כי מאוהבים הם בסיכון נמוך בצורה משמעותית לחלות במחלות לב וריאה, סוכרת ואלצהיימר ותוחלת החיים שלהם גבוהה יותר.

יש האומרים שמה שמאפיין את האדם הוא היותו יוצר חושב, אחרים טוענים כי האדם הוא דווקא יצור משחק, או מדמיין, או מדבר. אבל כמו שכתב אוטו ויינינגר, "אדם הוא רק אז מכל הבחינות האדם עצמו, שעה שהוא אוהב". מכאן גם, המשיך, "מדוע הרבה אנשים מגיעים רק באהבה להכרת הקיום הפרטי שלהם, בעוד שעד אז לא היו חדורים ברעיון שהם בעלי נפש משלהם".

האהבה נותנת לעצמי האמיתי שלנו להתבטא, מבריאה ומחייה אותנו, מזכירה שיש לנו נפש. היא עושה אותנו מי שאנו, במלואנו. זו אחת ממתנותיה הגדולות, ואחת הסיבות למה אנחנו כל-כך אוהבים לאהוב ואוהבים את אהובינו. כפי שכתב המשורר רוי קרופט בשירו, שנקרא פשוט "אהבה":

אני אוהב אותך,
לא רק בגלל מי שאת,
אלא בגלל מי שאני
כשאני אתך.

אני אוהב אותך,
לא רק בגלל מה
שעשית מעצמך,
אלא בגלל מה
שאת עושה ממני.
(התרגום שלי)

המאמר פורסם לראשונה בגיליון 200 של מגזין "נשים" תחת הכותרת "האחר הוא אני"

 

אהבות (10)

שבעה ציטוטים, שירים והרהורים קצרים על אהבה – לחג החירות

rising - Austin Ban
צילום: אוסטין באן

1

"התובענית מכל היא האהבה כי פִּשרָהּ הוא הטוב ביותר." (אוה קילפי)

2

ההורמון אוקסיטוצין קוּשָר במחקרים רבים לתחושות של אהבה, ואף זכה לכינוי "הורמון האהבה". אבל מסתבר שיש לו עוד צד. חוקרים מצאו שההורמון גורם לכך שסיטואציות חברתיות מלחיצות ימשיכו להדהד בנו זמן רב אחרי שהסתיימו, וכך מביא להתעוררות של פחד וחרדה גם בסיטואציות דומות בעתיד. כנראה שמה שההורמון עושה הוא לחזק את הזיכרון החברתי – בין אם הוא חיובי (תחושות של חיבור ואהבה) או שלילי (תחושות של חרדה ופגיעה).

יש כאן הסבר אפשרי למה אהבה היא כה תובענית, למה לעתים קרובות היא מפחידה: בסיטואציות בינאישיות משמעותיות ההורמון מופרש במידה מוגברת, ואז הכאב במקרה של דחייה או פגיעה נחרט עמוק במיוחד. אנשים שגופם מפריש את ההורמון במידה גבוהה מהממוצע, כלומר, שהם בעלי יכולת פיזית/נפשית להרגיש בעוצמה סיטואציות בינאישיות, יוכלו לאהוב מאוד אך גם יהיו פגיעים מאוד.

3

אחד משיאי ליל הסדר הוא השיר "דיינו", שמתאר תהליך של התפתחות רוחנית אישית. בכל שלב מתמלא צורך אחר של האדם, עד לשלב האחרון, הגבוה ביותר, בו נבנה "בית הבחירה". אחרי שמילאנו צרכינו הנמוכים יותר – בנקמה, בממון, במזון, באדמה ואף בשבת ובתורה – מגיעים לדבר הגבוה ביותר, לאפשרות לבחור. יש שיאמרו שיכולת הבחירה מצויה בידי כל אדם בלי שום מאמץ, אלא שכאן הכוונה לבחירה חופשית לגמרי – חופשית מתכתיבים חברתיים, חופשית מתשוקות אנוכיות, חופשית מהשפעות של חינוך, חופשית מפחדים. זוהי יכולת נדירה. רק אם נצליח להיכנס ל"בית הבחירה" שבלבנו, נוכל לבחור באהבה שלמה, באההבה, למרות הפחדים, הלחצים, ההרגלים.

4

כדי להיות מסוגלים לבחור, צריך עזרה. הפסיכואנליטיקאי וילפרד ביון אמר פעם: כדי שיחול שינוי נפשי, נדרשות שתי תודעות. אנחנו לא יכולים להשתנות לבדנו. כדי לנוע, להתפתח, להשתחרר מדפוסים מוקדמים, להיפתח לאפשרויות חדשות – אנחנו צריכים עוד מישהו. והוא אותנו.

5

"אהבה היא הימור, הימור פרוע, על חירות. לא שלי, חירותו של הזולת." (אוקטביו פאס)

6

אהבה חופשית היא אהבה שמבקשת חירות לא עבור עצמי, אלא עבור מושא אהבתי. המורה הטיבטי ג'האדו טולקו רינפוצ'ה אמר בביקורו בארץ שיש עומקים והיקפים שונים של אהבה. לרוב אהבה כרוכה בהיצמדות – אוהבים מישהו כי הוא עושה לנו טוב, כי הוא "שלנו" (בן זוג "שלי", ילד "שלי", מורה "שלי" וכו'). כלומר מעורב פה אינטרס עצמי. האינטרס העצמי הזה הוא ה"מצרַיִם", האזור הצר, שבו אנו כלואים ואשר את השחרור ממנו מסמלת ביהדות יציאת מצרים (ובבודהיזם ההתעוררות של הבודהא). סוג האהבה שרוצים לטפח הוא כזה שאין בו אינטרס כזה, כלומר זו אהבה שבה האוריינטציה היא אך ורק כלפי הזולת.

לאהבה החופשית, המלאה, יש מאפיין נוסף. לא רק שהיא מופנית רק כלפי האחר, גם היקף ה'אחרים' שהיא פונה אליהם גדול ככל הניתן. לא בכדי מופיע הציווי לאהוב את הגֵר לא פחות מ-36 פעמים בתורה. אבל כיצד ניתן למלא את הצו הזה, איך אפשר לאהוב ממש גם אנשים שאינם קרובים לנו? רינפוצ'ה אמר שאם נזהה בצורה עמוקה שכולם, כל בני-האדם וגם כל היצורים החיים, רוצים להיות מאושרים, שאף אחד לא רוצה לחוות ולו טיפת סבל, ושבדיוק כמוני כולם מבולבלים לגבי מה יוצר אושר, וכך, במקום ליצור אותו יוצרים עוד ועוד סבל – אם נזהה זאת ונהיה מודעים לכך בכל ישותנו, נוכל לטפח אהבה שאינה מוגבלת. זהו החופש הגדול ביותר.

7

בתחילת השנה נפטר דייוויד בואי. בשיר המופתי הזה (אותו כתב ביף רוז) הוא שר על החירות כמו שהוא מבין אותה – חירות מפחד, שמובילה לחופש הגדול ביותר, החופש לאהוב, בלב מלא.

מלאו לבכם באהבה היום
אל תשחקו את משחק הזמן
דברים שקרו אי פעם
קרו רק בראשכם
רק בראש – הוֹ, שכּחו ת'ראש
ותהיו חופשיים – כן!
הכתובת על הקיר
חופשיים – כן! ותוכלו לדעת את הכל
אם תבחרו, רק זכרו
אוהבים אף פעם לא מפסידים
כי הם חופשיים ממחשבות
לא טהורות
וממחשבות
לא טובות
עדינות מנקה את הנשמה
אהבה מנקה את התודעה
והופכת אותה חופשיייית.

השמחה משתמחת
הדרקונים בדמדומים
העדינות בכל מקום
הפחד רק בראש
כן הוא רק בראש
פחד רק בראש
כן הוא רק בראש
אז שכּחו ת'ראש
ותהיו חופשיים – כן!

(התרגום שלי, המקור כאן)

בעניין התשוקה (שני מחקרים)

Eiler Krag from ABZ of Love2.jpg
רישום: איילר קראג, מתוך הספר An ABZ of Love

1. שימור התשוקה הוא אחד האתגרים הגדולים של הזוגיות. במחקר חדש התבקשו קרוב ל-40 אלף זוגות הטרוסקסואלים לדרג פעמיים את שביעות רצונם המינית – שישה חודשים אחרי ההיכרות, ושוב כעבור כמה שנות זוגיות. בתחילת הקשר דיווחו למעלה מ-80 אחוז על שביעות רצון גבוהה אולם אחרי עשר שנים רק שליש שמרו על רמת התשוקה הראשונית, או הגבירו אותה. איך הם עשו זאת? או. נמצא שמי שהצליחו לשמור על האש בוערת היו הרבה יותר אינטימיים בהתנהגותם – הם התחבקו, התנשקו, הביעו אהבה זה לזה באופן מילולי וצחקו יחד תוך כדי האקט המיני. הם אף גיוונו את האקט וניסו תנוחות חדשות או מימוש פנטזיות, השתמשו בצעצועי מין, עיסו זה את זה או עשו מקלחת משותפת ודאגו לאווירה רומנטית עם נרות, מוזיקה וכדומה.

אהבת אמת תמיד משתנה ומתפתחת, מבקשת ללמוד, להכיר, להעמיק, לחדש. אין פלא שגם הביטוי הגופני שלה זקוק לגיוון והתפתחות.

2. אך מה פירושו של דבר 'לשמר את התשוקה'? להמשיך לעשות אהבה מדי לילה גם כעבור שנים של היכרות? סקסולוגים ופסיכולוגים חשבו לאורך שנים כי כאשר מדובר בסקס, הכמות קובעת: ככל שזוג מקיים יותר יחסי מין, כך ידווח על שביעות רצון רבה יותר מהקשר. זה נכון, אבל בגבולות צרים למדי. מחקר חדש נוסף, שבוסס על שאלונים שמילאו מעל ל-30,000 איש במשך ארבעה עשורים, מראה שמספיק לקיים יחסי מין פעם בשבוע כדי לשמור על רמת שביעות רצון מקסימלית. פחות מזה אמנם פוגע בקשר, אבל יותר – לא משפר אותו.

ממצא נוסף של המחקר הוא שמין משפיע על אושר הרבה יותר מממון. הפער באושר בין אנשים שקיימו יחסים פחות מפעם בחודש לעומת כאלה שקיימו יחסים אחת לשבוע היה גדול יותר מאשר הפער בין מי שהרוויחו 15-25 אלף דולר לשנה ומי שהרוויחו 50-75 אלף דולר לשנה. תוצאות המחקר, יצוין, נמצאו רלבנטיות רק לזוגות. ככל שמדובר באנשים בודדים, לא נמצא שום קשר בין תדירות קיום יחסי מין ומדדי אושר ושביעות רצון.

מין הוא דבר נפלא, אבל אפשר להבין מכאן שהוא אינו חשוב בפני עצמו – אלא רק ככלי לחיזוק והעמקת הקשר. אם הוא עצמו היה חשוב – יותר סקס פירושו היה יותר אושר. וכך גם לגבי בודדים – יותר סקס לא מגדיל את שביעות רצונם, כי לא המין מביא לאושר, אלא המסגרת של קשר אוהב שבה הוא מתקיים (לפחות פעם בשבוע!).

(פורסם לראשונה, בגרסה מעט שונה, ב"מגזינה")

 

פשוט דברו על זה

Eiler Krag from ABZ of Love
רישום: איילר קראג, מהספר "ABZ of Love"

כולם אוהבים לאהוב את האהבה. היא נקייה, טהורה, אי אפשר לומר דבר בגנותה. אבל אהבה היא גם בגוף, וכאן דברים הופכים מורכבים יותר. בלי לגעת בחומר, בבשר, לא מדובר באהבה, אלא רק באידיאל מנותק מהחיים. המשורר זוכה פרס נובל אוקטביו פאס כתב: "בלי ארוטיות – בלי צורה מוחשית וחושנית – אין אהבה. אבל האהבה מגיעה מעבר לגוף הנחשק ומחפשת את הנפש בגוף, ואת הגוף בנפש. את האדם כולו".

כדי לאהוב את האדם כולו, יש לאהוב את נפשו, אך גם את גופו. זו גדולתה ועוצמתה של האהבה הרומנטית ביחס לשאר האהבות.

לכאורה המשיכה הגופנית היא החלק הקל. היצרים, ההורמונים, השעון הביולוגי – כולם דואגים לכך שנימשך, שנרצה לרצות. אבל זה לא תמיד כך. סופרת הרומנים הרומנטיים האמריקאית איריס ג'והנסן אמרה פעם: "אין דבר מסובך יותר ממין. גם לא דבר כה פשוט ביופיו".

מין הוא פשוט, אבל גם לעתים מסובך ביותר. אין פלא שזוגות רבים נתקלים בשלל קשיים סביב יחסי-האישות. הפתרון הקל ביותר, כמו תמיד, הוא לקחת תרופה. שוק התרופות המעוררות לגברים מוערך ביותר משלושה מיליארדי דולרים בשנה וכעת מנסים חוקרים למצוא תרופות דומות גם עבור נשים. מחקר שהתפרסם לאחרונה הביא בשורה מעניינת. לפי החוקרים, מהאוניברסיטה הרפואית (MedUni) בווינה, טיפול הורמונלי שיפר מאוד את החוויה המינית של נשים הסובלות מבעיות בתפקוד (עוררות נמוכה, קושי להגיע לאורגזמה וכאבים בעת קיום יחסים). אלה חדשות טובות. אבל החדשות הטובות יותר הן שקבוצת ניסיון שקיבלה תרופת דמה הציגה שיפור דומה.

במחקר התבקשו 30 נשים שהתלוננו על בעיות בתפקוד להשתמש במשך שמונה חודשים בתרסיס אף של אוקסיטוצין מיד לפני קיום יחסי מין. לצורכי המחקר התבקשו הנשים לנהל יומן יחד עם בני זוגן בו תיעדו השניים את חוויותיהם. דבר זהה עשתה קבוצה נוספת של נשים, אלא שהתרסיס שקיבלה היה פלצבו. בשתי הקבוצות חל שיפור משמעותי בסיפוק המיני. מסקנת החוקרים היתה שקשיים בתפקוד מיני אצל נשים הם לרוב לא תוצר של חוסר איזון הורמונלי, אלא ביטוי לתקשורת לקויה עם בן הזוג. "אין ספק שהעובדה שהנשים חשבו יותר על מיניותן ושוחחו על מין עם בני זוגן היא שהובילה לשיפור הניכר", אמרה ד"ר מיכאלה ביירל-אדר, שהובילה את המחקר. אגב, לדבריה כ-40% מהנשים סובלות מקושי כלשהו בתפקוד מיני.

הקשר ההדוק בין הגוף לנפש בא לידי ביטוי גם בסיבה שבגללה בכלל התכנסנו במיטה מלכתחילה. כניסה להריון מושפעת אף היא לעתים קרובות (לא תמיד!) מהמצב הנפשי ומתחושת קרבה וביטחון בין בני הזוג. במטא-אנליזה של מספר רב של מחקרים בנושא נמצא שמתוך כלל הנשים שהגיעו למרפאות פוריות, 45 אחוז מאלה שעברו במקביל טיפול פסיכותרפויטי נכנסו להריון, זאת לעומת 14 אחוז בלבד שנכנסו להריון בלי טיפול כזה.

אז אולי לא 'הכל בראש' כמו שאומרים לפעמים, אבל בכל הנוגע למיניות ופוריות, בטוח שחלק גדול נמצא בדיוק שם. תחושות מתח וריחוק הן הגורמים העיקריים לקשיים מיניים ולכן ברוב המקרים אפשר לוותר על ביקור אצל הרופא ולהסתפק בשיחה מלב אל לב. זוגות רבים מתייחסים ליחסים כאל דבר שמוסכם בשתיקה. אבל התקשורת המילולית היא חלק מרכזי בקשר, והיא שמבססת ביטחון באזור רגיש זה. חשוב ליצור אווירה של פתיחות ואם זה לא מתרחש באופן ספונטני, אפשר בהחלט גם להחליט מראש להקדיש זמן לשיחה לפני או אחרי, כפי שנעשה במחקר מווינה. ככל שהשיח בין בני הזוג פתוח וגלוי, ללא שיפוטיות, כך תפחת המבוכה ותגדל הקרבה. תופתעו לגלות עד כמה דברים הופכים פשוטים אחרי שאומרים אותם לבן הזוג – מועקות והיסוסים שלפעמים מלווים אותנו שנים יכולים להתפוגג תוך שניות.

(פורסם בגרסה מעט קצרה יותר במגזין "נשים")

על אמפתיה ופורנוגרפיה

התגלית המעניינת ביותר של חקר המוח מסבירה אולי את סוד כוחה של הפורנוגרפיה, ולא רק אותו

porn postcard

יש משהו לא מובן בהרגלי הצפייה שלנו. ברשימת עשר התוכניות עם הרייטינג הגבוה ביותר בתולדות המדידה בארץ מופיעים שני משדרים של ריאליטי אוכל ושלושה של תחרויות ספורט. לצד אלה – דרמות בינאישיות ותחרויות שירה. סיפורים אנושיים ושירים אנחנו צורכים בצורה פסיבית מזה אלפי שנים, אבל אוכל וספורט הם דברים שניתן היה לשער שצריכה מתווכת שלהם תהיה עקרה ולא אטרקטיבית. מה הטעם באוכל שאי אפשר לטעום? במשחק שלא משחקים? גורמים חברתיים, כמו הזדהות עם קבוצת ספורט או סקרנות לגבי תהליכים של שיפוט והדחה מסבירים חלק מהתופעה, אבל נראה שהם לא מקיפים את כל הגורמים להצלחה הפנומנלית של משדרים אלה דווקא.

התעלומה גדֵלה כשחושבים על מלכת הרייטינג האמיתית, זו שאף נילסן לא ימדוד. אתם יודעים במי מדובר. צפייה מהצד באדם בועט בכדור או קוצץ בצל היא אולי פעילות מעט משעממת, אבל אם ניקלע לסיטואציה בה נראה זוג זר משתגל על-ידנו נחוש כנראה רתיעה ואולי אף דחייה. ובכל זאת, מאות מיליוני אנשים עושים בדיוק את זה, מדי יום.

אחד הממצאים המעניינים ביותר של חקר המוח הוא גילויים של נוירוני המראה. אלה תאי עצב המגיבים באותו אופן כאשר האדם מבצע פעולה בעצמו וכאשר הוא צופה באדם אחר מבצע פעולה זו. כלומר, מבחינת פעילות הנוירון, התנהגות של אחר מתבטאת כאילו היתה התנהגותו של האדם עצמו. אם אני רואה שמלטפים מישהו, נוירוני מראה שולחים מסר למוח שמלטפים אותי. הסיבה שאני לא חש את הליטוף היא שחיישנים בעורי מדווחים למוח שאין למעשה שום מגע. אם העור במקום ה"נגיעה" יורדם, שאז החיישנים לא יוכלו לשלוח את ההכחשה – ארגיש ממש את הליטוף. התופעה משמשת לטיפול בקטועי איברים. אדם הסובל כאבי פנטום ביד שנקטעה יחוש הקלה אם יראה מישהו אחר מקבל עיסוי במקום הכאב.

הקשר בין אנשים אותו יוצרים נוירוני המראה עמוק אף יותר, גילו נוירוביולוגים. יש נוירוני מראה שמופעלים לא רק בעת צפייה באדם אחר עושה משהו, אלא כאשר אנו רואים אדם אחר חש משהו. נוירוני המראה יכולים אפוא להסביר אמפתיה, את היכולת להזדהות עם אחר ולצאת מגבולות הסובייקט, גבולות שנראו תמיד לפילוסופים בלתי חדירים.

הנוירונים האלה התפתחו בסביבה שונה מאוד מזו בה אנו חיים. לפני מאה אלף שנה הפעולות והתחושות שאדם יכול היה לראות, לחוות ולחקות באמצעות נוירוני המראה שלו היו דומות מאוד למה שהוא ממילא עשה וחש ביומיום. הטכנולוגיה שינתה מאוד את המצב. כמעט בכל סרט מצולמים אנשים העושים פעולות שרובנו לעולם לא נוכל לבצע, ובכל מהדורת חדשות, תוכנית ריאליטי או שידור של משחק כדורגל אנו נחשפים למגוון אדיר של תחושות ורגשות רבי עוצמה. כל חשיפה כזו מפעילה מיד את נוירוני המראה שלנו.

מכאן נובע אולי סוד כוחה של הפורנוגרפיה, שהיא מהתופעות הבולטות והאוניברסליות ביותר של ימינו. הפורנוגרפיה מספקת אפשרות זמינה לעוררות מינית ולעונג החריף של האוננות, אבל זה לא כל הסיפור. כאשר גבר צופה באחר שוכב עם אישה בתנוחה אקזוטית, מבחינת מוחו הוא לא פסיבי, הוא ממש שם, מבצע את האקט (וכך גם בנוגע לצופות, שהן כשליש מכלל צרכני הפורנו). מחקר שערך הרולד מוראס ופורסם בכתב העת המדעי NeuroImage מצא אכן כי בעת צפייה בסרטונים ארוטיים ישנה אקטיבציה של אזור pars opercularis במוח, המקושר לפעילות של נוירוני מראה. אם מבחינה אבולוציונית נועדנו בסך הכל להעביר את הגנים הלאה, עבור נוירוני המראה צפייה בפורנו היא הפעילות ההישרדותית המוצלחת ביותר.

המאמר פורסם לראשונה ב"אלכסון".