המשורר ג'ון קיטס טבע את המושג "יכולת שלילית". יכולת זו, טען, היא מה שעושה אמן לדגול. וגם מה שמזין ומחזק את האהבה

לכל אדם יש צורך בוודאות ובתחושה של ביטחון. צורך זה הוא המקור לכל האמיתות, מערכות המחשבה, הפילוסופיות, האמונות. כל אלה הן הכרחיות ואוניברסליות, אבל כדי לחיות חיים עמוקים, ראויים, שלמים, צריך עוד משהו, צריך גם את ההיפך. המשורר ג'ון קיטס קרא להיפך הזה "יכולת שלילית". אם היכולת הרגילה, ה"חיובית", מאפשרת לחבר בין דברים, למצוא בהם פשר, לגבש רעיונות ולהאמין בהם, הרי שהיכולת השלילית מתנערת מכל עמדה ומערערת כל אמונה.

את המושג טבע קיטס במכתב שכתב בדצמבר 1817 לשני אחיו, ג'ורג' ותומאס. הוא הסביר שם שב"יכולת שלילית" כוונתו לאפשרות של אדם "לשהות באי-ודאות, מסתורין, ספקות" מבלי שהדבר יעורר בו מתח וישלח אותו לחפש עובדות או הסברים. זוהי יכולת לשאת את הכאב והבלבול של אי-הידיעה, במקום לכפות ודאויות על מציאות שהיא עמומה או מאתגרת מבחינה רגשית.

עבור קיטס, יכולת שלילית היא מה שהופך אמן לדגול. היא מאפשרת לאדם כמו לצאת מעורו, לחרוג מהגבולות הצרים של עצמיותו ושל שיפוטיו. ת"ס אליוט כתב ברוח זו: "התפתחות של אמן היא תהליך מתמיד של הקרבה עצמית, הכחדה מתמדת של אישיותו". זניחה מוחלטת של כל נטייה אישיותית, כל פילוסופיה, כל אמונה, מותירה את היופי כשיקול היחיד של היוצר.

היכולת השלילית חיונית לא רק בשדה היצירה. אפשר לומר שיכולת זו היא מה שתורות המזרח מכוונות אליו. כאשר מורה הזן שונריו סוזוקי כתב על אימון המדיטציה הוא טען שמטרת האימון היא לשמור על "שושין" (shoshin) או "תודעת המתחיל". בתודעת המתחיל יש תמיד אפשרויות רבות, כתב, בעוד שאצל המומחה יש מעטות. ככל שאנחנו יודעים יותר, כך מרחב הפעולה שלנו מצטמצם, כי הדבר ה"נכון" הופך ברור יותר. מדיטציה מכוונת לשמירה על תודעה ריקה וחקרנית, הסביר סוזוקי. רק כך אפשר לזהות את מה קורה, מה שבאמת ישנו.

המורה ההינדי שרי ניסרגדתה מהרג' אמר: "החלון הוא היעדר הקיר, והוא מאפשר לאוויר ולאור להיכנס כי הוא אינו". אפשר לומר שחלון הוא "יכולת שלילית" של קיר. איך נראה "חלון" בנפש? ניסרגדתה אמר: "אם תוכלו להישאר שקטים, נקיים מזיכרונות וציפיות, תוכלו לזהות את הדפוס רב היופי של ההתרחשויות".

כך הדבר גם ביחסי אהבה. בשיר האהבה היפהפה “Absolute Beginners” שר דיוויד בואי "אני מתחיל מוחלט", ומכאן גם "אני אוהב אותך באופן מוחלט". אין דרך אחרת לאהוב באמת. אם איננו מתחילים מוחלטים, הרי שבאהבתנו כרוך רעיון מסוים שיש לנו על האהוב, או פנטזיה על מי שנרצה שיהיה, שבאים על חשבון האהוב החי שמולנו. הפילוסוף בן המאה ה-17 בלז פסקל כתב: "כאשר אנחנו אוהבים בלהט, זהו תמיד חידוש לראות את האדם האהוב". אלתרמן הסתפק בשתי מילים, שמתארות בצורה הטובה ביותר את האהובה, כל אהובה שהיא: "פתאומית לעד". אם לא נראה את בן-הזוג בעיניים נקיות, סקרניות, כאדם שלם, מסתורי, שלעולם יישאר אחר, שמשתנה תמיד, האהבה תדעך.

---

הטקסט לקוח ממאמר שלי שפורסם היום ב"מוסף הארץ"

אלה שתי המילים הכי שכיחות, בפער גדול מכל מילה אחרת, שהילד שלי, בן שנה וחצי, אומר. כמעט על כל דבר הוא אומר בהתלהבות "או פ'ם!"*. הוא אומר את זה על דברים מלהיבים (אבא מעיף אותו באוויר ותופס) אבל גם על דברים שגרתיים ביותר. אבא שופך גרגירי חומוס לקערה, מצחצח שיניים, עוזר לטפס על המתקן הקטן לאסלה, מקריא את "הזחל הרעב". או פ'ם! הקריאה הזו אינה בקשה או דרישה. אין בה היאחזות במה שהיה. לפעמים אנחנו חוזרים על מה שהיה שוב, לפעמים עוברים למשהו אחר. הוא לא מוחה. רק אומר, על מה שזה לא יהיה, או פ'ם!

הוא צודק. כל מה שקורה ראוי להודיה הגדולה הזו, ההודיה הגדולה ביותר שאפשרית להתרחשות – אשמח אם תקרי שוב. לא כי כל התרחשות היא מענגת או מעניינת, אלא כי היא ההתרחשות היחידה שישנה, היא מה שקורה. כל דבר אחר הוא רק פנטזיה.

לתינוק זה כנראה קל יחסית, לנו הרבה פחות. מורה הזן שונריו סוזוקי אמר שזו כל מטרת האימון במדיטציה: שמירה על shoshin, או "תודעת המתחיל". תודעת התינוק. בתודעה של המתחיל ושל התינוק יש אינספור אפשרויות, בזו של המומחה רק מעט. לכן כדאי תמיד לשמור על תודעה ריקה ופתוחה.

ועוד רמז אחד נתן סוזוקי. בתודעה של המתחיל אין לעולם מחשבה של "השגתי משהו". והרי מה יש להשיג, מעבר למה שישנו? אנחנו כאן, והכל הוא בדיוק כפי שהוא, ממילא. כשאין שום מחשבה על הישג, בשום מעשה שלנו, כלומר שום מחשבה על עצמי, אנחנו מתחילים אמיתיים.

וכמובן, כך גם באהבה. האהובה, לפי אלתרמן, היא "פִּתְאומִית לָעַד". או כמו שהמורה הגדול-קטן שלי מלמד: "אוֹ פַּ'ם!".

(* או בלשון מבוגרים: עוד פעם!)

והודעה: מחר, יום ראשון, 3.9.2023, ב-21:00, אתארח בערוץ היוטיוב של עדה מיכל ויינשטין, לשיחה על אהבה. מוזמנות.ים לצפות.

בתודעת המתחיל יש אפשרויות רבות; בזו של המומחה מעטות"
(שוּנריוּ סוזוקי)

בקבוצת המדיטציה החיפאית שאני משתתף בה התחלנו השבוע ללמוד את הספר Zen Mind, Beginner’s Mind של שונריו סוזוקי. מטרת תרגול הזֶן, הוא אומר שם, היא תמיד לשמור על תודעה של מתחיל. זה גם הדבר הקשה ביותר – תמיד לראות את הדברים כאילו לראשונה, לחוות הכל כטרי, לא להיכנס לשגרה רדומה. המאמץ להישאר מתחיל, הוסיף סוזוקי, אינו מייחד רק את תרגול הזֶן, "זהו הסוד של כל אמנות". בדיון שהתפתח ציינה אירית המלאכית: "וגם של כל קשר זוגי". אכן. אם נפסיק לראות את בן-הזוג בעיניים נקיות, סקרניות, מלאות פליאה, הקשר ידעך. דיוויד בואי שר "אני מתחיל מוחלט" ומכאן גם "אני אוהב אותך באופן מוחלט":

בואי הדגיש: "בעיניים פקוחות לגמרי". זה מה שמאפשר אהבה מוחלטת. כפי שכתב הפילוסוף בן המאה ה-17 בלז פסקל: "כאשר אנחנו אוהבים בלהט, זהו תמיד חידוש לראות את האדם האהוב". אלתרמן הסתפק בשתי מילים, שמתארות במלואן את האהובה: "פתאומית לעד".