שוויון ואהבה

איש חכם מאוד בהודו אמר לי:
"הסיפור הכי הרסני שאי-פעם הומצא על-ידי האנושות הוא הרעיון שצריך 'לאהוב מישהו', במקום להשיג מצב פנימי של אהבה אמיתית לחלוק (מצב אליו אפשר אולי להגיע בעזרת הנוכחות המרוממת של בת זוג, או בהתבודדות בטבע או עם כל עזרה שהיא). ההבדל בין שני אלה, בקצרה, הוא זה שבין 'אני מאוהב בך' ובין 'אני מאוהב איתך'. אי-אפשר למצוא סיפוק במערכת יחסים חיצונית בטרם נצליח להשיג איזון מלא בין האיכות הגברית והאיכות הנשית שבתוכנו. רק אז יהיה לנו משהו שלם ואמיתי להציע לאישה. עד לרגע זה, האם איננו אלא גברים-ילדים, המנסים לתמרן את הסביבה החיצונית ואת בת הזוג כדי שימלאו את צרכינו – אולי תוך גילום מפוקפק של דמות האבאל'ה הדואג והשולט, עבור האישה-ילדה שבזרועותינו?"
היום יום ראשית האביב, היום בו שעות היום ושעות הלילה שוות באורכן, יום המסמל לכן את האיזון המלא יין-יאנג. שיהיה אביב של פריחת אהבה אמיתית.
Butterflies - Pedro Lastra.jpg
Photo: Pedro Lastra

אהבה ותשוקה

לפי התורה הבודהיסטית, כל מערכות היחסים שלנו כוללות שני מרכיבים: אחד של אהבה, השני של תשוקה. בשניהם קיימות תחושות של עניין רב בזולת וקרבה אליו, אבל יש ביניהן גם הבדלים חשובים, שמועיל להבחין בהם בקשרים שונים שיש לנו בחיים.

הכוח המניע של מרכיב התשוקה הוא של היאחזות בזולת כמקור לאושר. התחושה היא שאנו זקוקים לאדם הזה בחיינו, אחרת לא נהיה מאושרים. ביחסים בהם תשוקה היא המרכיב המרכזי, אם האדם השני אינו עושה מה שאנו רוצים שיעשה, או עושה דברים שאיננו רוצים שיעשה, אם מצבו כזה, ולא אחר – אנחנו הופכים רגזניים, חרדים או כעוסים. כמו שציין הפסיכותרפיסט הבודהיסט לורן לאדנר, קשר המבוסס על תשוקה והיאחזות אינו קשר של אהבה, ואינו מוביל לאושר.

התחושה העיקרית שיוצרת אהבה, לעומת זאת, היא פשוט של חיבה עמוקה כלפי האדם השני. יש רצון כן שהוא או היא יהיו מאושרים, ועשיית דברים למענה או למענו גורמים לנו שמחה אמיתית. ביחסים בהם אהבה היא המרכיב המרכזי אין היאחזות, או תחושה שאנו צריכים משהו מהאדם השני לשם אושרנו שלנו. כשאנו יחד איתה או איתו, אנו באמת שם, יחד, נמצאים בהווה, נהנים להעניק לו או לה את החום והחיבה שלנו.

prayer-wheels
זה הפוסטר שתלוי מול חדרי במרכז המדיטציה בצפון איטליה בו אני שוהה כעת

 

הודיה

Life - Scott Webb.jpg
Photo: Scott Webb

נפלה בחלקנו הזכות לחיות על כוכב שופע אנשים, חיות וצמחים, ולעתים קרובות אני משתוממת לנוכח המשימות המוזרות שהאבולוציה מטילה עליהם. מכל המטלות שנראה שהחיים מבצעים, מכל מעשי המסתורין שמפליאים אותנו, אהבה היא החביבה עלי ביותר." (דיאן אקרמן)

כוונה

ההתכוונות היחידה שיש לה חשיבות היא כמה לב אנשים מוכנים להשקיע, עד כמה הם מוכנים להתעלם מהפחדים שמא יפגעו, יחשפו או יושפלו. והדבר היחיד שאנשים מתחרטים עליו הוא שלא חיו מספיק באומץ, שלא השקיעו מספיק לב, לא אהבו מספיק. אין שום דבר אחר שיש לו חשיבות כלשהי." (טד יוז)

אהבות (11)

שמונה ציטוטים, שירים והרהורים קצרים על אהבה
(היום הראשון של 2017, נר שמיני של חנוכה)

To the sun - Lukas Budimaier
Photo: Lukas Budimaier

1

שאהבה היא כל מה שיש,
הוא כל מה שאנו יודעים על אהבה.
זה מספיק (אמילי דיקינסון)

2

סיכון גדול
כל מי שיישאל, יאמר שהוא רוצה אהבה שלמה, אהבת אמת. אבל כשחיים בזוג, דברים לרוב מתבררים כמורכבים. נדיר מאוד שאדם אכן מוסר עצמו בידי האהובה, מתמסר באופן מוחלט לאהבה. אנחנו רוצים מאוד לאהוב, לאההוב, אבל גם מפחדים מכך מאוד. זהו אחד הדברים המהותיים ביותר שיש להבין בכל הנוגע לאההבה. הפילוסוף סרן קירקגור כתב: "המתפכח מאהבתו נוחל אכזבה מרה: אבדתו נצחית היא, ואין לה תקנה".
לתת את הלב עד הסוף פירושו נטילת הסיכון הגדול ביותר שאפשר לקחת. האבדן הפוטנציאלי עשוי להיות נצחי. אהבה דורשת משהו המקביל לאיסוף כל כספך, כל רכושך, כל החסכונות, הפנסיה, הכל – והימור איתם על מניה אחת, עניין של הכל או כלום – רק עם משהו הרבה יותר משמעותי מכסף.

3

נשמה גדולה
בספר "אההבה" המשלתי את הנשמה לגל. אם בגלי-אור מתארת המִשׂרעת את מידת הבהירות של האור, הרי משרעת גל-הנשמה מייצגת את עוצמת ה"נפשיוּת". אדם גְבה עוצמה יהיה מאושר מאוד כשהוא מאושר, מפוחד מאוד כשהוא מפחד, מאוהב מאוד כשהוא אוהב.
לפיזיקאי והפילוסוף בלז פסקל יש חיבור זנוח בשם "מאמר על להט האהבה". הוא כתב שם משהו דומה: "בנשמה גדולה הכל גדול" (In a great soul everything is great). הוא ציין: "נשמות גדולות אינן אלה שאוהבות לעתים הכי תכופות; זוהי אהבה חריפה, תקיפה עליה אני מדבר; הצפה של להט נדרשת כדי להניע נשמות אלה ולמלאן. אולם כאשר הן מתחילות לאהוב, הן אוהבות בעוצמה גדולה במיוחד".

4

כל החי חיי אמת,
יאהב אהבת אמת. (אליזבת בארט בראונינג)

5

מה הוא העולם
על כל הדר האמנות, השירה, המוזיקה והעושר אשר בו
בהשוואה לאהבה? (רוברט בראונינג)

6

הדבר היחיד שחשוב בחיים הוא אהבה, ואתם מבזבזים את חייכם. אתם אוהבים את האנשים הלא נכונים, או לא אוהבים את האנשים הנכונים, או לא אוהבים בכלל. אהבו יותר. אהבו אהבה נקייה. אהבו עד שתשכחו את עצמכם. אהבה היא בת אלמוות. שימו בצד כל מה שאינו אהבה. (מתוך מכתב שהותירה לבני-משפחתה אישה שנפטרה)

7

האמן באהבה! זהו הדבר הראשון והאחרון שיש לומר על אהבה, אם אתה רוצה לדעת מהי אהבה. (סרן קירקגור).

זהו אולי המשפט היפה והנכון ביותר על אהבה שנכתב אי-פעם. אם רוצים לדעת אהבה, אההבה, צריך להאמין בה, באמת להאמין, להיות מוכנים לבצע את מה שקירקגור כינה "קפיצת האמונה". מה זאת אומרת "באמת להאמין"? הדמות שמייצגת אמונה כזו מבחינת קירקגור היא אברהם – שהיה מוכן לוותר על האהוב עליו מכל, אך בלי לוותר ולו לרגע על אהבתו וגם לא על אמונתו שבסופו של דבר לא תילקח. זוהי "קפיצת האמונה". כדי לדעת אהבה יש לעזוב הכל, לוותר בלב שלם – ובכך להתגבר על הפחד מאבדן – מתוך אמונה מלאה שבכל זאת הכל יינתן. אין דבר קשה יותר. תוכנית טבע של ה"בי.בי.סי" מציגה מה שאפשר לראות כהמחשה מחרידה ונפלאה לקפיצה כזו. סוג מסוים של אווזי בר (Barnacle geese) מקנן על צוקים נישאים כדי לשמור על הביצים מטורפים. כמה ימים אחרי שהגוזלים בוקעים, אם ברצונם להצטרף להוריהם ולמצוא מזון עליהם לבצע משהו בלתי נתפס כמעט (לא לבעלי לב חלש!)

8

מוזר הוא שאנשים מדברים על ניסים, חזיונות, התגלויות ודומיהם כעל דברים השייכים לעבר, בעוד שהאהבה עודנה. (הנרי דייוויד ת'ורו)

קול אחד ממיתרים שניים

אני שוהה כעת בצפון איטליה, סמוך לעיירה הקטנה ארכּוֹ (Arco). בטיול לשם אתמול גיליתי שהמשורר ריינר מריה רילקה התגורר בעיירה ב-1898 וגם כתב כאן כמה שירים. אז הפוסט הזה הוא לכבודו, ולזכרו (אנחנו נמצאים בדיוק בין יום לידתו, 4 בדצמבר, ויום פטירתו, 29 בדצמבר).

rilke_in_moscow_by_l-pasternak_1928
רילקה (פורטרט של לאוניד פסטרנק)

ב"אההבה" כתבתי על התופעה הפיזיקלית של תהודה אקוסטית, בה צליל בתדירות מסוימת מביא לרטט של מיתר בעל תדירות תואמת בכלי נגינה המרוחק ממקור הצליל. שתי 'נשמות תאומות', הצעתי, מתנהגות באופן דומה. נשמה אחת משדרת גל מסוג כלשהו, השנייה קולטת אותו ומיתרי לבה נרעדים, שכן תדירות הגל הזה תואמת בדיוק למתח של מיתרים אלה.

רילקה הציע תפיסה דומה של אהבה. הוא עצמו ידע חיי אהבה לא פשוטים. הוא התאהב בלוּ אנדראס-סלומה הנשואה (שגם ניטשה ופרויד נישבו בקסמיה), וניהל איתה רומן שנמשך שלוש שנים. מאוחר יותר התאהב בפסלת קלרה ווסטהוף, שהיתה אף היא נשואה. הקשר עם ווסטהוף נמשך לכל אורך חייו, אולם היא לא הצליחה להתגרש מבעלה.

salome_lou_andreas111
לו אנדראס-סלומה

למרות עמדותיו הספקניות, יש לרילקה שיר שנקרא, בפשטות הרבה ביותר, "שיר אהבה". רילקה ידע שלאהוב מישהו באמת ובתמים, בלהט עז ומחויב, זה דבר מפחיד מאין כמותו. הוא כתב שם לאהובתו כי היה רוצה לעצור את נִשמתו "לבל תיגע בנשמתך", לגונן על נשמתו במקום שקט וחשוך אשר "בִּרעוד מעמקייך לא ירעד". אך ברי לו שאם הקשר קשר אהבה הוא, אין הדבר אפשרי, שכן:

כל מה שנוגע בנו, בך ובי,
כורכנו יחד, כקשת שתביא
קול אחד ממיתרים שניים.
מה הכלי נמתחנו בו יחדיו?
מי הכנר שאנו בידיו?
הו שיר מתוק.

(מבוסס על התרגומים של משה הנעמי ושמעון זנדבנק; וכאן באנגלית – )

Rilke-love song.jpg

וזו Arco היפה:

arco-di-trento-castello

 

מראת האהבה

Relection - Lesly B Juarez.jpg
צילום: לסלי ב. סוארס

"האהבה נראית לי דומה מאוד לראי. כשאני אוהב מישהו הוא נעשה הראי שלי ואני נעשה הראי שלו, ומה שמשתקף לכל אחד מאתנו באהבת השני הוא האינסוף!". כך אמר לאיש החינוך והסופר ליאו בוסקאליה אחד מתלמידיו, כפי שהוא מספר בפתח ספרו הקלאסי "האהבה".

זה נפלא. אך טרם משתקף דרכנו אינסוף, יש ראשית ללטש את המראה, לנקותה, ולהציבה כראוי. אהבה היא אולי הדבר הפשוט מכל, ביטוי טבענו האמיתי. שתי מראות משתקפות זו בזו עד אינסוף בלא כל מאמץ. אולם עובדה זו מובילה לטעות הגדולה ביותר ביחס לאהבה – שכזו היא גם הדרך אליה. פרסומות, סרטים, שירים מחדירים בנו את הרעיון שהאהבה "מתרחשת מאליה", ובדרך-כלל ממבט ראשון. הרושם הוא שאין צורך לעמול בתחום האהבה, להתמחות, להתנסות, ללמוד. אם רק רוצים, פשוט "מתאהבים" וחיים באושר ועושר. כמו שכתב בוסקאליה, רובנו מתנהגים כאילו אין האהבה נלמדת, אלא נמה לה בתוך כל אדם, ורק ממתינה לאיזה רגע ערנות מסתורי, כדי להופיע במלוא פריחתה. רבים ממתינים לרגע זה עד כלות הימים.

אף אדם לא היה מפקיד את תכנון ביתו ביד אדריכל שיש לו ידע מועט בתחום הבנייה, איש לא היה משקיע את כל חסכונותיו בשוק המניות בלי הבנה מעמיקה שלו. אך באהבה אנשים מוותרים על כל הכשרה, אצלם ואצל בן זוגם, ואינם מקשרים את המבוכה והבדידות שבחייהם המשותפים לחוסר הידע שלהם.

יותר מאשר רגש, אהבה היא פעולה. וכמו כל פעולה שאנו מבצעים, משחייה ועד נהיגה – עלינו ללמוד מתישהו כיצד לעשותה כראוי. אף אם הפוטנציאל להצלחה כבר טמון בנו, עדיין עלינו להשקיע זמן ומאמץ בלמידה כיצד להביא פוטנציאל זה לכלל מימוש.

מראת האהבה לעולם אינה משקפת אינסוף מלכתחילה. גם אם מצאנו בן זוג המעורר בנו חיבה, משיכה ועניין, בראשית הקשר פונה כל מראה בזווית המשקפת את בן הזוג במידה מוגבלת, בעוד שחלק ניכר מהמשתקף בה הוא למעשה דמויות ודפוסי קשרים ישנים, אף אם דבר זה כמעט תמיד אינו מודע. נדמה כי אצל זוגות רבים כך זה גם ממשיך, לפעמים לאורך חיים שלמים. שתי המראות מתמקמות בזווית נוחה זו מול זו, וממשיכות לשקף כל אחת את המוכר לה.

כדי לאהוב באמת, כלומר לאהוב את האהוב עצמו, יש לדעת את עצמי, אחרת יעוותו את התפיסה רסיסי-דמויות וחוויות שהופנמו לתוכי באופן לא-מודע. זהו לימוד האהבה מן הסוג הראשון – למידה עצמית. הכוונה אינה לנרקיסיזם אגו-צנטרי, אלא לתפיסה המכירה בכך שהכול מסתנן דרכי, ולכן, כדי שאוכל לתת יותר, עלי להתפתח. לימוד-ליטוש עצמי שכזה אפשרי למשל בתוך טיפול נפשי, או תוך התבוננות עצמית אינטנסיבית בתרגול מדיטציה.

אם למדנו מספיק, יגדלו סיכויינו למצוא מראה המתאימה למי-שאנו, ולא כזו התואמת לתפיסות שגויות הנובעות מדפוסי קשרים ישנים או מפנטזיות ומתרחישי תרבות שלא אנו חיברנו. אם המראה שלנו מלוטשת ונקייה דיה, נוכל גם להתחיל בלימוד מן הסוג השני – זה של בן הזוג. כדי לאהוב באמת אדם, עלינו להכירו, אחרת לא אותו אנו אוהבים. מתוך עניין בלתי מוגבל באהובנו אנו רוצים לדעת מי הוא, או היא, עד כמה שניתן. כל דבר הקשור באדם זה מרתק ומעניין אותנו. במובן זה אהבה קשה יותר מכל מקצוע. ללמוד אדם הוא פרויקט שמשכו חיים. לימוד זה מאופיין בסקרנות ובקבלה מלאה של כל המתגלה, המאפשרים את הפתיחות והכנות הנדרשים לחשיפה עצמית בפני אחר. במקביל, ישנם גם סקרנות, קבלה, פתיחות וכנות ביחס לעצמי – כי בקשר אוהב אתה לא רק לומד, אלא גם נלמד, ובעודך מספר ומראה עצמך לאחר, אתה גם שומע ורואה מי אתה.*

אפשר לומר שהמראה שהיא בן הזוג אינה חלקה ופשוטה – אלא לוח זכוכית מוכסף עם תחריטים עדינים ויפים מכל שראית. כאשר אתה מביט ביופי הזה ולומד אותו, גם את ה'אני' שלך אתה מגלה, נשקף מעיניו של בן הזוג הלומדות אותך באותה שקדנות, באותה אהבה. כך צומחת עוד ידיעתנו העצמית, ובזכות זאת גדלה גם ידיעת האהובה. שני סוגי הלימוד משתלבים זה בזה ומעמיקים זה את זה. אתה מביט, וניבט, מכיר – ומוכר, רואה – ונראה, הופך צלול, ומצליל.

כדי לראות אינסוף, המראות מתכווננות זו אל זו בתהליך ממושך ומשותף, שואפות לעמוד בדיוק אחת מול השנייה. שהרי אפילו סטייה של מעלה אחת מביאה להשתקפות מוגבלת. כעת גם ניתן לגשת ללימוד השלישי – של האהבה עצמה. נדמה לנו שאנו יודעים מהי, אך אין זו אלא אשליה. אנשים מזהים אהבה עם משיכה, צורך, ביטחון, תלות, חיבה, דאגה, אישור, שייכות, שותפות, רומנטיקה, תשומת-לב ואינספור דברים דומים לאלה. אין ספק שכל אותם דברים קיימים באהבה, ובכל זאת, היא אף לא אחד מהם. ובכן, מהי? להתקרב מעט לידיעתה אפשר, אולי, בפסענו יחד עם בן זוג אהוב, מכירים-מוכרים, מתמסרים-מסורים, משקפים זה את זה, ובכך מסוגלים גם להציץ באינסוף שהיא. הראי, הפך חלון.

* כאן טמונה אחת התרומות הגדולות של מין לאהבה. הוא מאפשר מרחב משחקי אינטימי משוחרר יחסית מהשפעות ותכתיבים, לגילוי עצמי והדדי.

פורסם לראשונה ב"אלכסון"

פרפרי אהבה

אהבה היא העתקת מרכז הקיום מעצמנו למישהו אחר.
(אייריס מרדוק)

על השיח עם הפרחים הכתומים מתחת למרפסת אולם המדיטציה, ראיתי שני פרפרים, שחורים עם פס לבן, שעפו יחד, צמודים צמודים. הבטתי בהם ממושכות. הם דילגו מפרח לפרח, לוגמים צוף. אחרי זמן מה שמתי לב שזה תמיד אותו פרפר ששותה, והשני מלווה אותו, מחכה בסבלנות עד שיסיים, ואז עובר איתו (דמיינתי שזה 'אִתה') לפרח הבא. אחרי שעברו פחות או יותר על כל עשרות הפרחים שעל השיח, הם נפרדו, וכל אחד המשיך למצוץ עוד קצת צוף מהפרחים. כלומר, זה לא שהפרפר המלווה לא היה צמא. הוא רק וידא שחברתו גומעת את הצוף הטרי מכל פרח, לפני שניגש להרוות גם את צימאונו שלו. עמנואל לוינאס אמר – "הדבר האמיתי הוא ערך הקדושה. אין הקדושה קשורה כל עיקר בסגפנות, כי אם בוודאות שתמיד יש לתת את הבכורה לאחר". אלה היו פרפרים קדושים אפוא.

פרפרים קדושים 18-9 (9).jpg