היום יום-הולדתו של אנטואן דה סנט-אכזופרי. על אהבה הוא כתב: "אהבה אין פירושה להביט זה בזו, אלא להסתכל יחד באותו כיוון". אבל אולי אההבה פירושה גם וגם. גם זה בזו גם יחד באותו כיוון.

באופן דומה לדה סנט-אכזופרי, כתב המשורר ריינר מריה רילקה שמיזוג של שני אנשים אינו אפשרי, שכן גם בין האוהבים הקרובים ביותר ממשיכים להתקיים מרחקים אינסופיים. נישואין טובים לפי רילקה הם מצב שבו כל צד ממנה את השני להיות השומר של בדידותו ובכך מפגין כלפיו את האמון הגדול ביותר. לדבריו, אם בני-זוג מצליחים לאהוב את המרחב שביניהם, כלומר מוותרים על פנטזיית המיזוג הבלתי אפשרית לדעתו, יכולים לצמוח עבורם חיים נהדרים, חיים "שנותנים להם את האפשרות תמיד לראות את הזולת כשלֵם ולפני שמים עצומים".

ב"אההבה" כתבתי על כך: "יש אמת בדבריו של רילקה, אבל זוהי אמת חלקית. בין שני אוההבים יש מרחק אינסופי, אבל אין מרחק כלל; כל אחד מהם רואה את הזולת כשלם, אבל כך גם את הזוגיות. אלה הם שני פניה של האהבה – מצד אחד עצמאות, עצמיות, מן השני אחדות, התמזגות. כל אחד מהשניים יכול להיות אהבה: זוגיות של שניים המרוכזים כל אחד בעצמו בבדידותו המוגנת, או קשר סימביוטי המפצה על תחושת ריקנות ופחד מחוֹפש. אבל אההבה היא אחיזת החבל בשני קצותיו, היא שניים ההופכים לאחד, מתמזגים, בלי לאבד את עצמיותם". היא שניים המביטים זה בזה, בלי להפסיק להביט יחד באותו כיוון. איך עושים זאת? מביטים לאו דווקא עם העיניים. כמו שאמר הנסיך הקטן: "אין אנו רואים היטב אלא באמצעות הלב".