לשעוט לאהבה, בצעדים גדולים, בלי חישובים

מארי אוליבר, בלי ספק המשוררת החיה האהובה ביותר בארה"ב, וגם על "דברי אהבה", היא היום בת 83. תרגמתי שלושה משיריה המאוחרים. לשנה טובה, שתשעט אל האהבה

אכן חשבתי, ראוי שנתקדם באטיות
אכן חשבתי, ראוי שנתקדם באטיות.

זה עניין נכבד. זה מצריך מחשבה
מעמיקה ממש. עלינו לפסוע
בצעדים מחושבים קטנים.

אבל, נבורך, נמנענו מכך.

 

לא מי שאומר
לא מי שאומר, "אני מתכוון להיות

זהיר ונבון בענייני אהבה",
שאומר, "אני מתכוון לבחור לאט",
אלא רק אותם אוהבים שלא בחרו כלל
אלא נבחרו
בידי משהו עלום ורב עָצְמָה ולא נשלט
ויפהפה ויתכן אפילו
בלתי נאות –
רק אלה שיודעים על מה אני מדברת
בדיבור הזה על אהבה.

 

איך אני אוהבת אותך?
איך אני אוהבת אותך?

הו, כך וכך.
הו, בשמחה. אולי
אורשה להרחיב על ידי

המחשה? בצורה
זו, וכן
בזו וגם

      לא עוד מילים עתה

Image result for mary oliver

(המקורות כאן)

מודעות פרסומת

אהבות (14)

ציטוטים, שירים והרהורים קצרים על אהבה

כוחה
"כבר בעבר, יותר מפעם אחת, חש אנטוניו בעליל בכוחה של האהבה, המסוגלת, בתבונה וסבלנות אין-קץ, דרך סדרות מסחררות של אירועים שלמראית-עין, לְאַחוֹת מחדש מקצה העולם ועד קצהו, שני חוטים דקיקים ביותר שהלכו לאיבוד בהמולת החיים".

(דינו בוצאטי)

הצדקתה
יש אנשים שבתוך תוכם שואלים – למה לאהוב? מה יצא לי מזה? התשובה פשוטה: יש לאהוב לשם האהבה. כפי שחיים ראויים הם אלה בהם אנו עובדים למען חדוות העבודה, לומדים למען ההתפתחות לשמה, יוצרים למען הביטוי וההתעלות שבמעשה, כך האהבה הראויה היא זו שנאהבת למען השמחה שבה עצמה. אם לא נעשה את הדברים לשמם, אזי תמיד נבקש פיצוי כלשהו – בעבודה נדרוש שכר גבוה יותר; בתחום הידע נדרוש תארים ותעודות; ביצירה נדרוש הכרה; באהבה נדרוש ביטחון. אך יש להבין כי העבודה, הלימוד, היצירה, ובמיוחד האהבה – הם הם הפיצוי.

ליאו בוסקאליה כתב כי על האדם האוהב לומר לעצמו לעתים קרובות: "אני אוהב משום שאני מוכרח, משום שאני רוצה בכך. אני אוהב למעני, לא למען האחרים. אני אוהב בגלל השמחה שהדבר מעניק לי – ורק באקראי, בגלל השמחה שהדבר מעניק לאחרים. אם הם יתנו לי חיזוקים, יהיה טוב. אם לא יתנו. יהיה טוב. משום שאני רוצה לאהוב".

אי הבנתה

The world is sick for a surprisingly modest-sounding reason: we don’t understand love – and yet we are rather convinced that we do.
(The Book of Life)

מאפיינה
"כל האוהב את זולתו כבר חי לא בתוך עצמו אלא בנושא אהבתו, וככל שהוא מתרחק מעצמו כדי להידבק בכל נפשו בנושא זה, הוא מאושר יותר".

(ארסמוס מרוטרדם)

הרפתקנותה
חיינו מתנהלים לרוב בקצב קבוע ומוכר. אירוע רודף אירוע, באופן נעים אולי, אולם בלי התרחשויות רבות שהן מרעישות או אינטנסיביות. וכך אנו שוקעים באופן טבעי לתוך שגרה סקרנית ומחויכת, מגבשים תפיסת חיים אשר מצפה כי יום המחר ידמה ליום זה וליום האתמול. נדמה כי יש רק אירוע אחד בחיים אשר באמת מפליא את האדם ומטלטל אותו מתוך דעותיו המוכרות. רוברט לואיס סטיבנסון כתב עליו:

"כאשר לבסוף נופלים המְעַטִּים מעל עיניו, מוצא את עצמו האדם בתנאים כה שונים מאלה שהורגל בהם, שהדבר מלווה בתחושה שהיא מטבע הבהלה. צריך הוא להתמודד עם רגשות עזים השולטים בו במקום עם ההעדפות הקלות שבהן העביר ימיו עד כה; והוא מזהה יכולות לכאב ולהנאה שעד כה אפילו לא חשד בקיומן. התאהבות היא ההרפתקה הלא הגיונית האחת של חיינו, הדבר היחיד בעולמנו הנדוש והרציונלי עליו אנו מתפתים לחשוב שחורג הוא מן הטבעי. התוצאה היא בלי שום פרופורציה לסיבה. שני בני-אדם, לעתים אף אחד מהם לא חביב או יפה תואר במיוחד, נפגשים, מדברים קצת, ומביטים זה בעיניו של זה. דבר דומה כבר התרחש לא אחת אצל כל אחד מהם, בלי שום תוצאה מרשימה. אבל הפעם הכול שונה. הם נופלים מיד לתוך אותו מצב בו אדם אחר הופך להיות המהות והמוקד של הבריאה האלוהית כולה; מצב בו האהבה לחיים עצמם מתורגמת למשאלה להישאר באותו עולם שבו מצוי יצור כה יקר ונחשק".

ראשוניותה
"כל דור מתחיל מן ההתחלה, החובה המוטלת על דור אחד איננה שונה מזאת שהיתה מוטלת על קודמו. …היסוד המניע ומפעם את לבותיהם של בני-האדם הוא הלהט, התשוקה … כך שום דור איננו לומד מקודמו לאהוב, שום דור איננו מתחיל ממקום אחר, אלא מן ההתחלה … ואם יש בנמצא מישהו אשר איננו אובה לעשות את האהבה תחנה אחרונה אלא הוא מבקש ללכת הלאה, אין זה כי אם הבל ורעות-רוח".

(סרן קירקגור)

דרכה
איך אני אוהבת אותך?
איך אני אוהבת אותך?

הו, כך וכך.
הו, בשמחה. אולי
אורשה להרחיב על ידי

המחשה? בצורה
זו, וכן
בזו וגם

      לא עוד מילים עתה

(מארי אוליבר / התרגום שלי)

Vallotton Interior with Couple and Screen - Intimacy
Felix Vallotton, Intimacy Couple in Interior (1898)

ט"ו באב שמח

תפילה

Sara Teasdale. Photograph by Gerhard Sisters, ca. 1910 Missouri History Museum Photograph and Print Collection. Portraits n21492.jpg

עד שתאבד נשמתי ואשכב
עיוור ליפי המרחב

חרש לרעם הרוח הברוכה
אילם בסער השמחה;

עד שלבי ירווה, ייתם
ואעזוב את ארץ האדם,
הו, מי ייתן ואוהב בכל מאודי
בלי דאגה אם שוב יאהבוני.

שרה טיזדייל

 

התרגום שלי, והנה המקור:

A Prayer

Until I lose my soul and lie
Blind to the beauty of the earth,
Deaf though a shouting wind goes by,
Dumb in a storm of mirth;

Until my heart is quenched at length
And I have left the land of men,
Oh, let me love with all my strength
Careless if I am loved again.

Sara Teasdale

שמחה או עצבות: שלושה שירים של אנה סוויר

 

Image result for anna swir
אנה סוויר

יש אור בתוכי
בין אם ביום ובין אם בלילה
אני תמיד נושאת בפנים
אור.
במרכז הרעש והמהומה
אני נושאת דממה.
תמיד
אני נושאת אור ודממה.

אמור לי
אמור לי, יקירי

כעת כשאני מקשיבה
ללבך פועם,
כשאני שותה ממעיין קטן של חום
בצווארך,
כשאני מביטה לתוכך
כאילו היית שקוף,
ורואה כל מחשבה שלך
ויודעת
שהיית מוסר את חייך למעני
אילו היה הדבר נחוץ,
אמור לי עתה
האם אנחנו המאושרים
שבאנשים
או הכי אומללים.

תודה לך, גורל שלי
ענווה גדולה ממלאה אותי
טוהר גדול ממלא אותי,
אני עושה אהבה עם יקירי
כאילו עשיתי אהבה גוועת
כאילו עשיתי אהבה מתפללת,
דמעות זולגות
על זרועותיי ועל זרועותיו.
איני יודעת אם זו שמחה
או עצבות, איני מבינה
מה אני מרגישה, אני בוכה,
אני בוכה,
זו ענווה
כאילו הייתי מתה,
הכרת טובה,
אני מודה לך, גורל שלי,
איני ראויה, כמה יפים
חיי.

* התרגום שלי, מהתרגומים לאנגלית כאן, כאן וכאן

 

הרגש ראשון: שני שירי אביב של אי. אי. קאמינגס

1

אני מודה לך אלוהים על כה יום נפלא
זה: על הנפשות הירקרקות הזונקות של העצים
וחלום אמת כחול של שמיים; ועל כל דבר
שהוא טבע שהוא אינסופי שהוא כן
(אני שמַתִּי חי היום שוב,
וזהו יום הולדתה של השמש; זהו יום
ההולדת של חיים ושל אהבה ושל כנפיים: ושל ההתרחשות
העליזה עד אין קץ שהיא הארץ)
כיצד יוכל איזה טועם נוגע שומע רואה
נושם רק – מורם מהלא
של כל כלום – בן אנוש
לפקפק בבל ישוער, בך?
(כעת האוזניים של אוזניי מתעוררות ו
כעת העיניים של עיניי פקוחות)

2

מכיוון שהרגש ראשון
מי שמקדיש תשומת לב
לתחביר הדברים
לעולם לא ינשקך לגמרי;
להיות לגמרי שוטה
כשהאביב בעולם
דמי מאשֵר,
ונשיקות הן גורל טוב יותר
מאשר חכמה
גברת אני נשבע בשם כל הפרחים. אל תבכי
– המחווה הכי טובה של מוחי היא פחותה
מרטט עפעפייך שאומר
אנו זה לזה: אז
צחקי, נשענת לאחור בזרועותיי
שכן החיים אינם פיסקה
והמוות אני חושב הוא לא סוגרייםspring

– – –

התרגום שלי, את המקור תמצאו כאן וכאן
וכאן עוד תרגום שלי לשיר יפהפה של קאמינגס

 

להקשיב לרוח הנושבת

להקשיב לרוח הנושבת / וודי גאת'רי

יש נערה והיא נרדמת
ישנה, במתיקות שוכבת
אני אהוב לבה שבור הלב
מקשיב לרוח שנושב

כשחבריי הטובים יתאספו לידי
הצמחייה את מצבתי תיסוב
בקברי אשכב, אשן
אקשיב לרוח כשתנשוב

נשבי, רוח, נשבי, נשגבת נכזבת נכאבת
נשבי, רוח, נשבי, במקום בו אין לב
אני המאזין בודד הלב
מקשיב לרוח הבודד ההוא נושב

על חולות הים נודד
במקום בו גלים מתגלגלים
על חוף חצות יושב
מקשיב לרוח ההוא נושב

בכרך הגדול, המתגבב
מטבעות כסף נערמים
והאוהבים שבורי הלב
מקשיבים לרוח ההוא נושב

נשבי, רוח, נשבי, נשגבת נכזבת נכאבת
נשבי, רוח, נשבי, במקום בו אין לב
אני המאזין בודד הלב
מקשיב לרוח הבודד ההוא נושב

חלמתי אמש שכבנו יחד
לשוט יצאנו יד ביד
התעוררתי לשמי עופרת
מקשיב לרוח שנושבת

האם הגיע זמנך ללכת?
האם הגיע זמנך כך לעזוב?
תמיד יקָירתי אחכה לך,
אקשיב לרוח כשינשוב

נשבי, רוח, נשבי, נשגבת נכזבת נכאבת
נשבי, רוח, נשבי, במקום בו אין לב
אני המאזין בודד הלב
מקשיב לרוח הבודד ההוא נושב

(תרגום שלי; את השיר המקורי אפשר לקרוא כאן)

אהבות (13)

שישה ציטוטים, שירים והרהורים קצרים על אהבה

1. להשתייך
פרנץ קפקא לפליצה באואר:
"אני משיב לאחד ממכתבייך, ואחר שוכב במיטה במראית עין שלווה, אך פעימות לבי מרעידות את כל גופי ואני ער אך לך. אני שייך לך; אין למעשה אף דרך אחרת לבטא זאת, וגם זו אינה חזקה דיה".

2. להיתקל, לזהות, לפעול
"רק מתי מספר בעולם הזה הם ברי מזל מספיק כדי להיתקל בבני הזוג האמתיים שלהם – הדבר מחייב מידה שערורייתית של מזל כדי שיקרה, ואז את התבונה לזהות זאת, והאומץ לפעול. ניתן לצפות שרק למעטים יהיו כל אלה. היתר נאלצים להסתפק במה שיש". (קים סטנלי רובינסון)

3. ללוות
ספר הכמיהה (1).jpg

 

 

 

 

 

 

 

 

 

* בראיון מתוק אמר לאונרד כהן על השורות הללו שלו: "זהו הגרעין של שיר אהבה". (תרגום השיר: קובי מידן)

4. להתבונן
"ההתבוננות היא לב לבה של האהבה שאינה חוטאת ברגשנות". (טַקַשי הירַאידֶה)

5. לחמוק
"חמקנו לרגע ממלתעות הזמן – שזאת ההגדרה היחידה שאני מכיר לאושר". (אנדרו שון גריר)

6. למה צריך
איני צריך
אותך כדי
להפוך אותי למאושר.
  אני צריך אותך
  כדי להפוך
  אותך למאושרת.