אנחנו בעיצומם של ימי בין המצרים לקראת תשעה באב. בית המקדש השני, כך נכתב בתלמוד הבבלי, נחרב בשל שנאת חינם שהיתה בו. אך מהי בכלל 'שנאת חינם'?

'חִנָּם' פירושו 'בלי תמורה'. שנאת חינם משמעה אפוא שנאה הניתנת בלי ציפייה לתמורה. אך השונא תמיד מקווה לתמורה בעד שנאתו, הוא לעולם אינו מחלק אותה כך סתם. אין שום חן בשנאה. כפי שהסביר פרויד, שנאה היא מצב נפשי או תודעתי של רצון להרוס את מי שנתפס כגורם לאומללות שלנו. לא ניתן לשנוא בלי לקוות לתוצאה, לאיזו תועלת. במובן זה, אין שנאת חינם. ולשנאה תמיד יהיה מחיר.

אהבה מן הסוג השגרתי, מבקשת אף היא לעצמה. אנו אוהבים מתוך תקווה לאיזו תועלת, לתגובה דומה מהצד השני. אולם אם נדבר על אההבה, התמונה שונה בתכלית. כפי שכתב ליאו בוסקאליה, "האהבה היא אהבה רק כאשר היא ניתנת ואינה מצפה לתמורה". אהבה כזו היא אולי נדירה, אולם היא האהבה היחידה, במלוא מובן המילה. אם לא חִנּם נתתם, לא רק אהבה נתתם.

אמרו: שנאת חינם – אין; אהבת חינם – רק.

(מוזמנים לתרגל קצת אהבת חינם, כאן)