ספר הילדים "מאיפה באה האהבה" מתעד את מסעם של סנאי, ברווזה ואייל לחפש את המקום בו נמצאת האהבה בגוף. מדענים לרוב מנסים מחפשים אותה במוח. בניסוי שנערך לאחרונה הושמעו למשתתפים סיפורים קצרצרים שנועדו לעורר רגשות אוהבים משישה סוגים שונים – לבן זוג, לצאצא, לחבר, לאדם זר, לבעל חי ולטבע (למשל: "את רואה את התינוק שלך בפעם הראשונה, הוא בריא ושמח, הפלא הגדול של חייך, את חשה אהבה כלפיו"). כביקורת, הושמעו סיפורים ניטרליים, למשל תיאור של צחצוח שיניים. לאחר שהושמעו הסיפורים, התבקשו המשתתפים לדמיין את הרגש המתואר בהם, בזמן שמוחם נסרק באמצעות מכשיר fMRI.
נמצא שבכל סוגי האהבה לאנשים אחרים הופעלו אותם אזורי מוח – אזורי תגמול וכן אזורים בקליפת המוח, שלפי החוקרים מעורבים בעיבוד חברתי. עוצמת ההפעלה היתה חזקה במיוחד למשמע תיאור אהבה לילד ולבן זוג. כאשר התיאור היה של אהבה לא לבן אנוש הופעלו אזורי התגמול אך האזורים בקליפת המוח כמעט ולא הופעלו.
האם נמצא המקום ממנו באה האהבה? לא כל כך מהר. בשיחה עם ד"ר שיר אציל מהאוניברסיטה העברית היא הסבירה שהמחקר אמנם הראה שהפעלה מוחית דומה עומדת בבסיס חוויות אהבה שונות, אולם לדבריה אזורים אלה מאפיינים גם תופעות אחרות, כמו דמיון או יצירתיות. גם גירוי שאינו אנושי אבל הוא מאוד חשוב, כמו אוכל, יגייס את אותן מערכות תגמול במוח. דבר דומה קורה גם עם האזורים בקליפת המוח, שמעורבים באינטגרציה וניבוי של מידע ברמות שונות. ככל שמערכת היחסים מורכבת וקרובה יותר, כך המוח יגייס יותר אזורים בקליפת המוח, שמאפשרים לנו להבין את האחר, ולהתאים את עצמנו אליו באופן מפורט ודינמי. אך אותו סוג של עיבוד יתרחש גם אם מדובר בקשר מורכב עם אדם שנוא.
אהבה, לדברי אציל, היא מקרה קצה של חוויה שהיא גם חשובה מאוד לרווחת האדם וגם מאוד מורכבת, רב-ממדית ודינמית. מבחינה קוגניטיבית ומוחית, זהו שילוב שדורש עוצמה חישובית גבוהה. ייתכן אפילו שהדרישה הזו היא שהניעה את התפתחות המוח האנושי. לפי תיאוריית המוח החברתי של פרופ' רובין דנבר ריבוי קשרים אינטימיים הוא למעשה הנישה האבולוציונית של פרימטים. מה פירוש "נישה אבולוציונית"? "כמו שדבורים מייצרות דבש, בני אדם מייצרים קשרים אינטימיים", הסבירה אציל. "זה אחד הדברים הכי חשובים ואופייניים שהמוח שלנו התפתח לעשות. אולי לכן אהבה מרגישה כמו משהו כל כך מיוחד – זאת אסטרטגיית ההישרדות שלנו".
אפשר לחשוב שהתפיסה לפיה אהבה היא בסך הכל אסטרטגיית הישרדות מקטינה את האהבה. החשיבה המדעית היא אמנם מוגבלת כאשר דנים בנושאים קיומיים, אבל היא יכולה גם להיות מאירת עיניים. המדע מצביע על כך שהטענה לפיה אהבה היא הדבר שבני אדם נועדו מטבעם לעשותו אינה סתם אמירה פואטית, רומנטית או אשלייתית. מה שקורה כאשר אנחנו לא מתמקדים במה שאנחנו עושים הכי טוב, ועושה הכי טוב לנו – אפשר לראות מהעולם דל האהבה שבו אנו חיים היום. איך לתקנו? פשוט לשוב לנישה שלנו.
האיור לקוח מהספר "מאיפה באה האהבה" מאת דניאלה קולוט (הוצאת אגם)
כתבתי על המחקר המוזכר כאן בידיעה שפורסמה במדור המדע של "הארץ"
דברי אהבה 