שבעה ציטוטים, שירים והרהורים קצרים על אהבה

1

פילמון ובאוקיס. אחד מסיפורי האהבה היפים במיתולוגיה היוונית הוא זה של פילמון ובאוקיס.

האלים זאוס והרמס ירדו לארץ מחופשים לבני-תמותה ועברו מבית לבית, כדי לבדוק מי יהיה מוכן לארחם. שני האלים "באלף בתים ביקשו מחסה ומנוח, אלף בתים ננעלו בפניהם". באמת, כל כך הרבה סוגרים לבם בפני האהבה, למה? רק פילמון ובאוקיס הזמינו אותם פנימה. שני האלים העניקו לזוג משאלה, בתמורה לנדיבותם, ומה הם ביקשו? להיות כוהנים במקדש האהבה ולמות יחד. אלה משאלות אוהבי האמת.

2

אהבה וחירות. השבוע חגג הוד קדושתו הדלאי למה יום-הולדת 80. משהו שהוא אמר על אהבה:

3

כוחה של האהבה. אבן חזם האנדלוסי, החכם בן המאה ה-11, תיאר את כוחה של האהבה:

"דע שדין האהבה על הנפשות נחרץ, ושלטונה נמרץ: מצוותה לא תיעבר, איסורה לא יוּתר, ממשלתה לא תימוט ומשמעתה לא תופר. פסק דינה תקף, אין עליו עוררים, ובידה להתיר גם את ההדוק שבקשרים. היא מפוררת כל מוצק, מקעקעת כל איתן, חודרת עמקי לבב וכובשת כל משגב".

וגם כמעט אלף שנה אחרי זמנו של אבן חזם, כוחה במותניה –

It’s strong and it’s sudden
and it’s cruel sometimes
But it might just save your life

 

4

לקרוא את הקושי של עצמך בעיני האחר. רוברט לואיס סטיבנסון ידוע בזכות ספר ההרפתקאות "אי המטמון", אבל הוא כתב גם על ההרפתקה והמטמון הגדולים יותר, אהבה:

"אהבה צריכה לרוץ לפגוש אהבה בזרועות פתוחות. אכן, הסיפור האידיאלי הוא של שני אנשים הפוסעים אל תוך אהבה צעד לצד צעד בתודעה נרגשת, כמו שני ילדים המעזים יחד להיכנס לחדר חשוך. מהרגע הראשון שהם רואים אחד את השני, וחשים צביטה של סקרנות, ואז דרך שלב אחר שלב של שמחה ומבוכה גוברים, הם יכולים לקרוא את הביטוי של הקשיים של עצמם אחד בעיני השני. אין כאן שום צורך בהצהרה לשמה; הרגש נחלק בצורה כה פשוטה, שברגע שהגבר יודע את שמתרחש בלבו, הוא בטוח במה שמתרחש בלבה".

5

ארבעת הקונפליקטים של האהבה. לאהבה גם דרישות, לא פשוטות. הפסיכואנליטיקאית פולי יאנג-אייזנדראת פירטה אותן: שנהפוך לאחראיים לחוויות הסובייקטיביות שלנו ונפסיק להאשים בהן את הזולת; שנוותר על תשוקותינו והפנטזיות שלנו לשליטה מוחלטת ונכבד את האוטונומיה של בן-הזוג; ושנהיה מודעים לקונפליקטים של שליטה-כניעה (dominance-submission), נטישה-היבלעות (abandonment-engulfment), היצמדות-היפרדות (attachment-separation) ותלות-עצמאות (dependence-independence) שלוקחים חלק בכל מערכת-יחסים אוהבת.

6

השפעת הבחירה באהובה. האהבה לא רק דורשת, היא גם מעצבת אותנו, בדרכים וצורות שאיננו תמיד מודעים להם. בחירת מושא אהבה היא אחת החשובות בחיינו, אם לא החשובה ביותר. אורטגה אי גאסט כתב על כך נפלא, כדרכו:

"דומני שאין אנו נותנים את הדעת על ההשפעה העצומה הנודעת לאהבותינו על מהלך-חיינו. ההתעלמות הזאת נובעת אולי מכך שברגיל אנו חושבים רק על ההשפעות השטחיות ביותר, גם אם בעלות המימד הדרמטי יותר – אותם 'מעשי שיגעון' שגבר עושה בגלל אישה, או להפך. ומכיוון שחלקם הגדול של חיינו, ושמא חיינו בכללם, חופשי ממעשי-השיגעון הללו, אנו נוטים להמעיט בממדיה של ההשפעה הזאת. אך האמת היא שהשפעה זו יודעת ללבוש צורה מעודנת ביותר, בייחוד כאשר מדובר בהשפעתה של האישה על הווייתו של גבר. האהבה מאחדת את בני-הזוג באיחוד כה הדוק וכה מקיף, עד שלא נותר עוד המרחק הדרוש לתפיסת התמורה שמחולל כל אחד מבני-הזוג במשנהו".

7

לכל דבר יש תכנית. ולסיום, שיר של וילקו, שהיא הלהקה שאני הכי אוהב בעולם, שתרגמתי.

יתכן שהשמש היום תזרח
הענן מעל ראשי יברח.
אולי לא אפחד כל-כך.
אנסה להבין
לכל דבר יש תָּכנית
בין כך וכך.

יתכן שאת אוהבת
יתכן שלא
יתכן שתאהביני
ואולי אף פעם לא
אולי את רק צריכה קצת זמן לבד.
אנסה להבין
לכל דבר יש תָּכנית
בין כה וכה.
אשאר
נכון
עבורך.

(המקור כאן)

ישנם סוגים רבים של אהבה. יש אהבה לבן זוג ואהבה עצמית, אהבה לשכן ולרע, אהבה לצאצא, להורה ולאח, אהבה למורה ואהבה לתלמיד, אהבה למטופל ואהבה למטפל, אהבה לדמות נערצת ולאיש זר. ב"אההבה" כתבתי: "אהבות יכולות להיות שונות מאוד זו מזו ואף הפוכות כמעט בביטוין, אבל כל אחת מהן נקראת 'אהבה' כי יש בה משהו, ולו זעיר, שהיא חולקת עם האהבה האחת. אם כל אהבה היא בעלת גוון, אזי האהבה האחת צבעה לבן – עירוב של כל צבעי הספקטרום". אההבה מקיפה את כל האהבות, כוללת את כל הצבעים.

היום הוא יום הולדתה של פרידה קאלו (ובעוד שישה ימים יום מותה). מלבד היותה ציירת גדולה היא היתה גם אוהבת דגולה (וסוערת). ואולי הדברים אינם בלתי קשורים. ביומנה היא כתבה מה היה עבורה דייגו רביירה:

ראשית
בנאי
התינוק שלי
הידיד שלי
צייר
המאהב שלי
"בעלי"
החבר שלי
אמא שלי
אני
יקום

אהבה היא הדבר הגבוה ביותר שניתן לתת, כתב קירקגור. אבל, הוא הוסיף, דווקא כשאדם נותן את אהבתו הוא נכנס לחוב שהוא אינסופי. זהו מבחינתו המאפיין המהותי של האהבה: שהאוהב, בכך שהוא נותן בלא שיעור, הופך לבעל חוב שאין לו שיעור. כמובן, אם מישהו נותן כסף, אין הוא נכנס לחוב בשל כך, אלא מי שמקבל את הכסף. אבל כאשר האוהב נותן את מה שהוא במידה אינסופית הגבוה ביותר שניתן לתת, את אהבתו, הוא נכנס לחוב שהוא אינסופי. ורומן גארי כתב: "אהבה היא הנכס היחיד המתרבה ככל שמפזרים אותו יותר. ככל שאתה נותן יותר, נותר לך יותר". ההתרבות הזו נכונה לגבי אההבה. אהבה אמיתית, שבה יש נתינה אינסופית, אכן גדלה ככל שנותנים אותה. אם יש תחושה שישנה אהבה, אולם היא חלשה יותר מאשר בעבר, אם אדם חושב שהוא אוהב, אך פחות מאשר לפני שנה, או לפני עשור, הרי שאין מדובר באהבת-אמת. אהבה יכולה להישמר, להיות פחות או יותר יציבה, עם עליות ומורדות בנסיבות משתנות. אההבה, לעומתה, רק גדלה. ככל שמעניקים אותה – ותמיד מעניקים אותה, זו מהותה – היא מעצימה, מעמיקה, עוד ועוד ועוד ועוד.

אתמול, רגע לפני החשכה, כשרק פס דק של כתום עוד נותר מעל הים, ראיתי שני כוכבים בהירים מנצנצים. בכל כיפת השמיים העצומה, הם היו היחידים, והם היו צמודים-צמודים. אלה נוגה וצדק, שני הכוכבים הבהירים ביותר, שיהיו היום בלילה הכי קרובים שאפשר, לפחות לשנה הקרובה.

מה לכוכב האהבה (ונוס) ולצדק? אולי אצל קירקגור ניתן למצוא תשובה. הוא כתב: "מדוע רצית להיות [לא צודק] ביחס לאדם מסוים? מפני שאהבת. מדוע ראית זאת [כעמדה בונה]? מפני שאהבת. ככל שאהבת, מצאת פחות זמן לדון בשאלה אם [היית או לא היית צודק]. לאהבתך היתה תשוקה אחת בלבד שתמיד תהיה [לא צודק]". כשאוהבים – הצדק הוא תמיד בצד האהובה. יש ויתור על תחושת הצדק, אין שום האשמה שמופנית כלפי חוץ, כלפיה. האהובה צודקת, ואם אני חושב אחרת – אזי אני לא צודק. נכון, אם זה מתקיים בצורה חד-צדדית התוצאות יכולות להיות לא נעימות, אבל בדיוק מחשבה כזו מרחיקה מאההבה, שהיא תמיד, יש לזכור, הדדית.

אז היום בערב, בסביבות שמונה וחצי, תעיפו מבט בשמיים. ותראו איך צדק, כוכב הלכת הגדול ביותר במערכת השמש שלנו, יוצא לבלות יד ביד, יד ביד, בלי שום טענות, עם ונוס.

היום יום-הולדתו של אנטואן דה סנט-אכזופרי. על אהבה הוא כתב: "אהבה אין פירושה להביט זה בזו, אלא להסתכל יחד באותו כיוון". אבל אולי אההבה פירושה גם וגם. גם זה בזו גם יחד באותו כיוון.

באופן דומה לדה סנט-אכזופרי, כתב המשורר ריינר מריה רילקה שמיזוג של שני אנשים אינו אפשרי, שכן גם בין האוהבים הקרובים ביותר ממשיכים להתקיים מרחקים אינסופיים. נישואין טובים לפי רילקה הם מצב שבו כל צד ממנה את השני להיות השומר של בדידותו ובכך מפגין כלפיו את האמון הגדול ביותר. לדבריו, אם בני-זוג מצליחים לאהוב את המרחב שביניהם, כלומר מוותרים על פנטזיית המיזוג הבלתי אפשרית לדעתו, יכולים לצמוח עבורם חיים נהדרים, חיים "שנותנים להם את האפשרות תמיד לראות את הזולת כשלֵם ולפני שמים עצומים".

ב"אההבה" כתבתי על כך: "יש אמת בדבריו של רילקה, אבל זוהי אמת חלקית. בין שני אוההבים יש מרחק אינסופי, אבל אין מרחק כלל; כל אחד מהם רואה את הזולת כשלם, אבל כך גם את הזוגיות. אלה הם שני פניה של האהבה – מצד אחד עצמאות, עצמיות, מן השני אחדות, התמזגות. כל אחד מהשניים יכול להיות אהבה: זוגיות של שניים המרוכזים כל אחד בעצמו בבדידותו המוגנת, או קשר סימביוטי המפצה על תחושת ריקנות ופחד מחוֹפש. אבל אההבה היא אחיזת החבל בשני קצותיו, היא שניים ההופכים לאחד, מתמזגים, בלי לאבד את עצמיותם". היא שניים המביטים זה בזה, בלי להפסיק להביט יחד באותו כיוון. איך עושים זאת? מביטים לאו דווקא עם העיניים. כמו שאמר הנסיך הקטן: "אין אנו רואים היטב אלא באמצעות הלב".

שבעה ציטוטים, שירים והרהורים קצרים על אהבה

 

1

אל מול הפחד. "כל אדם, כל יצור, פוחדים. הפחד מקיף אותנו כמו הזבובים את ערמת הצואה של השור. את החיות הוא מניס, הן מזנקות ורצות או עפות או שוחות, עד שם מאמינות שהן במקום בטוח או מתמוטטות מרוב תשישות. אנו, בני-האדם, איננו חכמים יותר. אנחנו מניחים שאין בעולם מקום שבו היינו יכולים להסתתר מהפחד, ואף על פי כן אנחנו מנסים לעשות זאת. אנחנו נוהים אחר כסף ועוצמה. אנחנו שוגים באשליה שאנחנו חזקים מהפחד. אנחנו מנסים לשלוט. בילדינו ובבני-הזוג שלנו, בשכנינו ובחברים שלנו. אבל כסף ועוצמה אינם מנצחים את הפחד. יש רק כוח אחד חזק מפחד. האהבה." (יאן פיליפ סנדקר)

 

2

כמה זמן שיהיה. סיפור אהבה שסיפר הסופר בראד מלצר בעמוד הפייסבוק שלו על זוג חברים טובים שלו. רושל שוֹרץ התגרשה לפני שנים רבות. היא יצאה קצת לדייטים, אבל אז התגלה אצלה סרטן שד בדרגה 4. היא הקימה את ארגון התמיכה האמריקאי לנשים יהודיות חולות סרטן "שרשרת" ועמדה בראשו. דרכי הגורל הובילו אותה לפגישה עם הווארד פאסט. כששמע על מחלתה, הווארד נבהל, והם נפרדו. חודשים חלפו, והוא לא הצליח להוציאה מראשו. הוא התקשר אליה, וביקש לחזור לחיות איתה, עד שיזדקנו. "ומה אם נותרו לי חמש שנים?", היא שאלה, "האם אתה מוכן גם לכך?". הווארד הביט בה ואמר: "אקח אותך לכמה זמן שאוכל להיות איתך". השניים התחתנו ביולי 2014.

לרושל ולהווארד לא היו חמש שנים. בקושי שנה. לפני כשלושה שבועות רושל נפטרה. יהיו זכרה וזכר אהבתה ברוכים.

 

3

להיות נאהב. למה האהבה מערבת קשיים כה רבים? לא קל למצוא אדם הראוי לאהבתנו, אבל גם לא קל להימצא ראוי לאהבה על-ידי אחר. להיות מושא-אהבה אינו תמיד דבר פשוט. אפשר להגיב לאהבה המופנית כלפינו בקור, בניכור, בהתנשאות, במבוכה, בעריצות, בנצלנות, ביהירות, בזלזול. אפשר גם להתרכך ולהתעדן בזכותה. הדבר תלוי בנשמת זה שעליו מורעפת האהבה. הסופר ג'ון גאלסוורתי כתב על זה יפה:

טיפוסים מסוימים הופכים גסים בשל האהבה שמוענקת להם; אחרים נוטים ונמשכים, מתחממים ומתרככים, כמעט מתעלים, בשל מה שהם חשים שהוא סוג של נס.

 

4

בדיוק כפי שאת. באהבה אמיתית, אין רצון לשנות את בת-הזוג, אוהבים אותה "בדיוק כפי שאת". אבל בכל זאת ישנו שינוי, כי למעשה אוהבים "בדיוק כפי שאני חושב שאת". באהבה, זה תמיד יותר ממה שבן-הזוג הוא בפועל. האוהבת בעצם אוהבת את האהוב כפי שהוא יכול להיות, אמור להיות, ולכבוד האהבה הזו, בהשראתה ובאמצעותה, הוא נהיֶה כזה. (מתוך "אההבה")

 

5

 

6

בכל מאודך. כדי להשיג משהו משמעותי צריך לרצות אותו, ממש לרצות אותו, לרצות בדיוק אותו, רק אותו, תמיד אותו. הנה קטע קצר שאולי ממחיש את זה, מתוך "אההבה":

"רמקרישנה אמר שצריך לכמוה לאלוהים בכל מאודך, אחרת לא יתגלה בפניך. כך גם עם אהבת אמת, אההבה. כמה זה 'כל מאודך'? רמקרישנה סיפר על תלמיד ששאל את הגורו שלו 'איך ניתן לחוות את אלוהים?' במקום להשיב אמר המורה: 'בוא איתי, אראה לך איזו כמיהה תאפשר לך לראותו'. הוא לקח את התלמיד לבריכה, ודחף את ראשו מתחת למים. אחרי כמה רגעים הוא שיחרר את התלמיד, ושאל 'איך הרגשת?' התלמיד ענה 'הו, חשבתי שאני עומד למות! כמהתי לנשימת אוויר'."

על סוג כזה של כמיהה שר אלביס קוסטלו:

הו ילדתי ילדתי אני אוהב אותך יותר מכפי שאוכל לומר
אני לא חושב שאני יכול לחיות בלעדייך
ואני יודע שאכן לעולם לא
אני רוצה אותך כל-כך שזה מפחיד אותי עד מוות
איני יכול לומר דבר מעבר ל"אני רוצה אותך"
כל דבר אחר הוא בזבוז של נשימה
אני רוצה אותך

 

7

הצטמצמתי עד שהייתי. ועוד קצת על כמיהת אמת. במכתב לאהובתה, וירג'יניה וולף, תיארה ויטה סקוויל-וסט את הערגה הבוערת הזו בשבע מילים פשוטות: "הצטמצמתי עד שהייתי לדבר שרוצה את וירג'יניה". זהו.

גם המשך המכתב נפלא: "אני מתגעגעת אלייך אפילו יותר ממה שיכולתי להאמין; והתכוננתי להתגעגע אלייך הרבה מאוד. לכן המכתב הזה הוא בעצם רק צווחת כאב. לא ייאמן עד כמה חיונית נעשית בשבילי. אני מניחה שאת רגילה לזה שאנשים אומרים את הדברים האלה. יימח שמך, יצור מפונק; לא אצליח לעורר עוד יותר את אהבתך אלי אם אסגיר את עצמי כך – אבל הו יקירתי, אינני יכולה להיות חכמה וצוננת איתך: אני אוהבת אותך יותר מדי. בנאמנות רבה מדי. אין לך מושג כמה צוננת אני יכולה להיות עם אנשים שאינני אוהבת. שִכללתי את זה לדרגת אמנות. אבל את שברת את כל מחסומי ההגנה שלי. ובאמת אינני מתרעמת על כך".

היום הוא היום הארוך בשנה, הכי הרבה שעות שמש. אכן Sun-day. מקור האור, החום, החיים, משמשת לא אחת כדימוי לאהבה, לאהובה. טולסטוי תיאר ב"אנה קרנינה" את מפגשו הראשון של לוין עם אהובת-לבו, קיטי, בשדה החלקה על קרח:

"הוא הרגיש שהיא כאן לפי החדווה והפחד שהציפו את לבו. היא עמדה לה בקצה האחר של שדה הקרח ושוחחה עם איזו גברת. דומה ששום דבר מיוחד לא היה לא בלבושה ולא בתנוחת גופה. אבל ללוין קל היה לזהותה בתוך ההמון, ממש כשושנה בין הסרפדים. אור נגה ממנה על הכל. היא עצמה היתה בת-צחוק שהאירה את כל סביבתה. 'האם אוכל לרדת לשם, אל הקרח, ולגשת אליה?' תהה בלבו. המקום שעמדה בו נראה לו כמין היכל-קודש, ולרגע כבר עמד להסתלק משם, כה גדולה היתה חרדתו. … [לבסוף] ירד למטה, משתדל שלא להביט לעברה, כשם שנמנע אדם מלהביט אל השמש, אבל הוא ראה אותה, כשם שרואים את השמש, גם בלי להביט".

האור התגלה ללוין בשדה הקרח. היום יום השמש, ואתמול בבוקר עוד ירד גשם סוחף בדרך לעירי, חיפה. לפי השירות המטאורולוגי, גשם ירד בצפון גם היום. פינלי קוויי שר ב-Sunday Shining – "אני קשת איתך".

שבעה ציטוטים, שירים והרהורים קצרים על אהבה

1

הסימן העילאי של אהבת אמת."אהבה שלמה, שנולדה בשורש-נשמתו של אדם, אינה יכולה למות, ככל הנראה. היא נעשית למרכיב מתמיד של הנפש המרגישה. הנסיבות – לדוגמא, המרחק – עלולות למנוע ממנה את מזונה, ובמקרה כזה תאבד האהבה מכוחה, תיהפך אל-נכון לזיכרון, כמין חוט סנטימנטאלי ההולך ונמשך מני אז, עורק דק של ריגשה שיוסיף לפעם בקרקע העמוקה של התודעה. אך הוא לא ימות: איכותו הרגשית תישמר במלואה. במעמקי תוכו יוסיף האוהב לחוש את עצמו קשור קשר אבסולוטי לאהובה. יכול המקרה לקחתהּ ממנו והלאה במרחב הפיזי או החברתי; אין לכך חשיבות: היא תוסיף להיות קשורה לאוהבהּ. זה הסימן העילאי של אהבת-אמת: להיות בקרבה למושא-האהבה, קרבה ושכנות עמוקות בהרבה מאלה שמציע החלל הפיזי, המגע החומרי. משמע האהבה להיות עם האהוב, הוויה של ממש, החשובה מן ההוויה החומרית, הנסיבתית." (חוסה אורטגה אי גאסט)

2

להתעורר מההרגל. אחד מסכנות האהבה היא שתהפוך לעניין שבשגרה. קירקגור השווה אהבה המתעייפת באדישות של היומיום למעיין הבוקע מהסלע ומתפזר בהמשך לנחל הזורם ביגיעה ונקווה בשלוליות של מים עומדים. הוא כתב: "מכל אויבי האהבה הרגל הוא כנראה הערמומי ביותר, והוא ערמומי מספיק כך שלעולם לא ייתן לראותו, שכן מי שרואה את ההרגל ניצל מן ההרגל. הרגל אינו כמו אויבים אחרים שהאדם מזהה ונגדם הוא נאבק כדי להגן על עצמו. המאבק הוא למעשה עם עצמך, כדי להיות מסוגל לראותו".

3

האהבה היא אהבה. "האהבה אינה שפחתה של תאוות הקניין; האהבה היא אהבה; מה היא רוצה? היא רוצה להיות אהבה, היא רוצה רק לאהוב. היא קיימת לשם עצמה, אין לה, באמת, שום מטרה מחוץ לעצמה, היא אינה צריכה לבקש לעצמה שכר ופרס, היא אינה צריכה אלא את עצמה. אפילו אם יש מחוצה לה משהו שהיא כאילו מכוונת אליו, בכל זאת די לה בעצמה" (פנחס שדה)

4

חיבוק של אפר ועפר. מתוך נאום הגנה של ליוּ שיאובו (Liu Xiaobo) במשפט שנערך לו בסין. הנאום הוקרא בטקס בו הוענק לו פרס נובל לשלום, בדצמבר 2010 (הוא ריצה עונש מאסר בכלא הסיני ולכן לא יכול היה להגיע לטקס):

"אם יותר לי לומר כך, החוויה הממוזלת ביותר של עשרים השנים האחרונות היתה האהבה נטולת האנוכיות שקיבלתי מאשתי, ליוּ שיאה. אני משרת את עונשי בכלא מוחשי, בעוד שאת ממתינה בכלא הלא מוחשי של הלב. אהבתך היא אור השמש שמדלג מעל חומות גבוהות וחודר את סורגי הברזל של חלון כלאי, מלטף כל סנטימטר של עורי, מחמם כל תא בגופי, מאפשר לי תמיד לשמור על שלווה, פתיחות ובהירות בלבי, וממלא במשמעות כל דקה מזמני בכלא. אהבתי אלייך, לעומת זאת, כה מלאה בייסורי מצפון וחרטה עד שלעתים אני כושל תחת משקלם. אני אבן דוממת בשממה, הרוח העזה והגשם הסוחף מצליפים בי, אני כה קר שאף אחד לא מעז לגעת בי. אך אהבתי יציבה וחדה, מסוגלת לחדור דרך כל מכשול. גם אם אכּתש לאבקה, אני עדיין אשתמש באפר שלי לחבק אותך."

5

שני מרכיבי האהבה. קשה להגדיר אהבה, היא חומקת מתיאור ומהסבר. ובכל זאת, רבים לאורך ההיסטוריה ניסו. הפילוסוף רוברט נוזיק טען שמה שמשותף לשלל סוגי האהבה – אהבה רומנטית, אהבת הורה לילד, אהבה לחבר וכו' – הוא שתחושת האדם קשורה באופן בלתי ינותק בתחושתו של מי שהוא אוהב. "כשמשהו רע קורה למישהו שאתה אוהב", כתב, "משהו רע קורה גם לך". הפילוסוף הידוע ברטראנד ראסל הרחיב הגדרה זו מעט. לדבריו, "אהבה בשלמותה היא שילוב שלא ניתן להתירו של שני מרכיבים: אושר ורצון-טוב (delight and well-wishing) ". החיבור בין רווחת העצמי ורווחת הזולת, שמשמעו רצון עמוק באושרו של אחר, הוא אולי גורם האושר הגדול ביותר שישנו.

6

 הסיבה העמוקה ביותר. למה מתאהבים דווקא במי שמתאהבים? זו אחת השאלות הקשות ביותר. אולי לא ניתן לענות עליה בשכלנו. ב"אההבה" כתבתי:

"האדמו"ר הזקן, ר' שניאור זלמן מלאדי, אמר: 'על תאווה אין מקשים קושיות'. למה אלוהים ברא את העולם? ככה. בלי שום סיבה חוץ מזה שהוא רצה, שהתחשק לו. לכן נאמר ש'ככה' היא מילה קדושה, 'כתר כל הכתרים'. אין סיבה עמוקה יותר מ'שום סיבה', תאווה טהורה. המעשים המעטים, מעטים מאוד, בחיינו שאין להם שום סיבה ('סיבה' יכולה להיות חינוך, חוויית חיים, גנטיקה, צורך, פחד) הם ה'ככה'. אההבה למשל".

7

 למצוא אושרי באושרך. הפסיכיאטר והמהפנט מילטון אריקסון תיאר ארבעה סוגי אהבה. יש את האהבה האינפנטילית, "אני אוהב את עצמי". השלב הבא הוא "אני אוהב את מה ששלי בך" – אני אוהב אותך כי אתה האח שלי, ההורה שלי, הכלב שלי. אז ישנה האהבה המתבגרת, "אני אוהב אותך כי אני אוהב איך שאת רוקדת, איך שאת נראית, כמה שאת חכמה". והאהבה הבוגרת שבה "אני רוצה לאהוב אותך כי אני רוצה שתהיי מאושרת בגלל שאני יכול למצוא את אושרי בשלך. ככל שאת מאושרת יותר, כך אני מאושר יותר". זה עובד לשני הכיוונים, העיר אריקסון. כל אחד מבני-הזוג נהנה מהנאתו של השני, גם אם היא נובעת מדברים שלא ממש ברור לו מה מהנה בהם. עוד ציין אריקסון שבקשר מוצלח ניתן למצוא את כל ארבע האהבות, אך האהבה הבוגרת צריכה לתפוס חלק ניכר.

כמו ששר באדלי דרואון בוי בשיר מלא שמחה ונדיבות:

"לכי ועשי את מה שאת צריכה לעשות.

יש לך חלומותייך, לי יש את שלי.

… את יודעת שלא אהיה מאושר עד שתנצחי"

"אהבה דורשת הכל", כתב בטהובן, באחד ממכתבי האהבה הידועים והמסתוריים של כל הזמנים. ובצדק. שכן היא גם נותנת הכל. והביטלס שרו: "כמות האהבה שאתה מקבל זהה לכמות שאתה יוצר". תיתן פחות, תקבל פחות. לכן אין אצלה הנחות. במקרה הטוב, תסכים לדרוש עוד. ככל שתדרוש ממך יותר, היא תעניק לך יותר. אצלה אין 4 ב-100, רק 1 תמורת 1.

 

(וכאן הביטלס לממהרים)

ובכל זאת, שבוע הספר התחיל היום. השבוע היחיד בשנה בו מותר על פי החוק החדש להגנת הספרות למכור בהנחה ספרים חדשים. אז אההבה אינה נותנת הנחות, אבל על "אההבה" דווקא יש – 20 אחוז, עד 13 ביוני. מוזמנות לנצל את ההזדמנות – באתר הוצאת מטר או בחנויות.

ותזכורת: ביום חמישי אהיה בין שמונה לתשע בערב בדוכני ההוצאה בכיכר רבין ובמוצ"ש בין שמונה וחצי לתשע וחצי במתחם התחנה בירושלים. למי שיגיע בשעות האלה לדוכן לקנות ספר (או סתם להגיד שלום ולשוחח קצת על אהבה) מובטחת מתנה. אז להתראות שם.

לא דיברנו עוד על אהבה

ולא ירדנו אל סופה

לכאורה לא מפסיקים לדבר עליה. היא שם, כמעט בכל שיר, שיחה, סרטון. אבל, כמו שכתב חוסה אורטגה אי-גאסט, "אין נוף בטופוגרפיה האנושית שנחקר כה מעט כמו נוף-האהבה. אכן, אפשר לומר שעל הנוף הזה יש עוד לומר את כל מה שאפשר לומר עליו". למעשה, לא ברור אם דיבור על אהבה הוא בכלל אפשרי. ז'וליה קריסטבה כתבה: "האהבה עשויה להיות, כך או אחרת, בודדה, מכיוון שאינה ניתנת למסירה. כאילו, בו ברגע שהיחיד עשוי להתגלות בכל מאודו, סובייקטיבי בתכלית, עלול הוא לגלות גם את מכלאת מצבו ואת אין האונים של שפתו".

לפילוסוף ג'ון ויזדום התייחסות מעניינת למיעוט הדיבור על אהבה. הוא ציין שרק בעשורים האחרונים הדיבור והכתיבה על סקס הפכו לאפשריים. המהפכה הזו הובילה לכך שהיום יש מעט מאוד, אם בכלל, שלא נאמר בעניין. אך המצב בכל הנוגע לאהבה שונה עד מאוד, כתב. כמובן, תמיד היא היתה משהו שמזכירים אותו, אבל למעט במקרים נדירים, לא בחנו אותה ולא דנו בה. לדבריו, דיבור על אהבה עשוי לגרום ליותר מבוכה חברתית מאשר דיבור על מין לפני מאה שנה. מתי דיברתם על אהבה? או יותר נכון, מתי דיברתם אותה? אורטגה אי גאסט כתב: "האהבה מטבעה היא תחום נסתר בחייו של כל אדם. קשה לאדם לספר את אהבתו". וויזדום הוסיף: "כשאדם מדבר על אהבה הוא מסגיר הרבה יותר על עצמו מאשר אם ידבר על מין".

ובכל זאת, ניסיתי לספר, לדבר. ספר שלם. אתמול קיבלתי לידי עותק ראשון שלו, טרי מבית הדפוס. בעוד כמה ימים יגיע לחנויות, יונח על מדפים. וסומק על לחייו.

(יש גם יתרונות לכתיבה על אהבה, מזכירים בל וסבסטיאן)

אהבה פירושה להביט על עצמך
בדרך שבה מישהו מביט על דברים רחוקים
משום שאתה רק דבר אחד מיני רבים
ומי שרואה כך מרפא את לבו
מבלי לדעת זאת, מתחלואים שונים.
("אהבה", צ'סלב מילוש)

 כבר כתבתי על כך שאהבה גדולה, אההבה, אינה חיזיון נפוץ, שכן היא טעונה לימוד, אימון. אבל גם הרצון ללמוד את האהבה אינו תמיד מספיק. שכן כדי לאהוב, כדברי המשורר, עלינו להיות מסוגלים לראות עצמנו בשוויון-נפש, כדבר אחד ותו לא, מתוך רבים. זה לא קל. חלק מהקושי הכרוך בכך מוסבר על-ידי מדע הנוירולוגיה. כאשר הדפוסים הרגשיים שלנו מתחילת חיינו מופעלים על-ידי גירוי כלשהו, ידוע או לא ידוע, בסביבתנו הנוכחית, מערכת התפיסה שלנו מוצפת בכזו צורה שאין בידינו להבחין בין ההווה לעבר. בנסיבות כאלה, כמעט בלתי אפשרי עבורנו לראות עצמנו בפרספקטיבה הנחוצה כדי לאהוב. גירויים שהם מסוכנים במהותם (כמו לחישת נחש בשיחים), כמו גם גירויים שלמדנו לקשר לסכנה רגשית (רמזים התנהגותיים מחוויות משפחתיות מוקדמות) גורמים לפעילות מוגברת באמיגדלה במוח לזמן ממושך. או אז אנו הופכים תגובתיים, בצורה שמעוותת את המודעות הערה הרגילה שלנו. נוירולוגים הראו שעוררות רגשית היא בעלת השפעה עצומה על תהליכים קוגניטיביים כמו תשומת לב, תפיסה, זיכרון וקבלת החלטות. הסיבה פשוטה: עוררות רגשית מארגנת את פעילות המוח ושולטת בה.

רשמי עבר שולטים אפוא בתגובות שלנו בהווה והדבר משפיע בצורה עזה על יחסינו האינטימיים. כמו שכתב אוקטביו פאז, בעקבות פרויד: "התשוקות הן מראות; אנחנו מאמינים שאנחנו אוהבים את א', את גופו ונשמתו, אבל למעשה אנחנו אוהבים בא' את הדמות של ב'". ואילו קרל גוסטב יונג כתב:

כמה קשרי נישואין נהרסו במשך שנים, ולעתים לתמיד, בגלל שהוא רואה באשתו את אמו והיא את אביה בבעלה, ואף אחד משניהם אינו מזהה את המציאות האמיתית של בן-הזוג! בחיים יש מספיק קשיים גם בלי זה; עלינו לפחות לנסות לחסוך מעצמנו את הטיפשיים שבהם.

ואכן, כמו שכתבה הפסיכואנליטיקאית פולי יאנג-אייזנדרט, זהו אחד הדברים העיקריים שקורים בטיפול נפשי: אנו מעוררים, מזהים ואז מנסים לפרק את אותם דפוסים רגשיים עמוקים "החוסמים את חירותנו לאהוב בעמקות".

הדפוסים החוסמים הללו הם אולי גם מי שגורמים לנו לראות כאהבה, את מה שאינו בדיוק אהבה. הם היוצרים את אותן מראות מתעתעות שתיאר פרויד, שמקשות עלינו להבחין כראוי בין אהבה ובין חבריה הקרובים – רומנטיקה, תשוקה, אידיאליזציה, הערצה וחמלה. יאנג-אייזנדרט כתבה: "אני מאמינה שאהבה נוסעת באותו אוטובוס יחד עם ידידיה אלה, אבל הם יורדים בתחנות שונות, ואילו האהבה נשארת, כי אין לה יעד".