בפוסט הקודם כתבתי על מחקר מוח שניסה לזהות את הבסיס הפיזיולוגי של האהבה. למחקרים מסוג זה, ולמדע בכלל, מקום משמעותי בהבנתנו את העולם ותופעותיו. אולם לעתים המבט המדעי תופס את כל שדה הראייה, ודוחק ממנו נקודות הסתכלות אחרות, חשובות. כך גם בהקשר של אהבה. הפילוסוף הספרדי הנפלא חוסה אורטגה אי גאסט טען שהחשיבה המודרנית על אהבה איבדה את ההשראה הקוסמולוגית, שהיתה מקור להגות הקדומה. לאהבה יש היבטים פיזיולוגיים ופסיכולוגיים, כתב, אבל יש לה גם היבט קוסמי, שנותן לה את "מעמדה בין איתני הטבע". הפילוסוף המשיך: "אל לנו לשכוח שתולדותיהן המגוונות של אהבותינו, על כל סיבוכיהן ומקריהן, כולן נובעות מאותה עוצמת-איתנים קוסמית אשר נפשנו הייחודית רק מנחה ומנהלת ומעצבת בדרכים שונות ומשונות. המנועים והטורבינות שאנו מניחים בתוך הזרם אינם צריכים להשכיח מאיתנו, שהעוצמה הראשונית של הזרם עצמו היא המניעה אותנו, ברוב מסתוריותה".

יש באהבה מסתורין. בשיחה עם המשוררת ואשת הרדיו ענת שרון-בלייס דיברנו עליו, וגם על כמה מכשולים בדרכה של האהבה. דיברנו גם על השירים של רומי, תפיסת האהבה הרדיקלית של פרויד, גאונות הלב של אתי הילסום והרומן שבעיניי מתאר בצורה השלמה ביותר את האהבה השלמה. מוזמנות ומוזמנים להקשיב.

ורד גלקטית, צילום: NASA, ESA, and the Hubble Heritage Team