האניגמטיות של התשוקה

Salvador Dali, The enigma of my desire or my mother my mother my mother-1929.jpg

מושא האהבה הראשון שלנו היה אמנו. היא גם היתה המאהבת הראשונה, המאכזבת הראשונה, הראשונה לשבור את לבנו ולאחות אותו, השותפה הראשונה להתענגות גופנית, וגם הראשונה לתסכל. הפעוט משתוקק למגע הפיזי של אמו, להיות מוחזק בזרועותיה, להיות מונח על חזה. כשהיא איננה, כל כולו מכוון לתשוקה שתשוב, להתאחד איתה מחדש. אך הכמיהה הזו, שמתעוררת אצלו מדי יום, שוב ושוב, במשך שבועות וחודשים, הופכת את הציפייה והערגה לשלובות באופן אינהרנטי בחרדה. מה אם הפעם לא תחזור? וגרוע יותר – מה אם היא לא מרגישה כמוני? ישנו מתח הכרחי בין הפעולות האוהבות והמוכרות של האם – הדואגת, המטפלת, המחתלת, המאכילה, ובין הצדדים הנסתרים, האניגמטיים, של היותה – מחשבותיה הלא-ידועות, התנהגויותיה שהתינוק אינו יודע כיצד לפרשן. התינוק חי עם ערגה מתמשכת לאהבת האם, לצד חרדה תמידית מפני היעלמותה.

enigma2החותם של הקשר הראשון, אותו שילוב של תשוקה וחשש, מאפיין גם את דפוסי הקשרים המיניים בבגרותנו, כותבת הפסיכואנליטיקאית גלית אטלס בספרה The Enigma of Desire. בכל קשר מיני יש משחק בין הצדדים הפרגמטיים, הידועים, הברורים של מושא התשוקה, ובין הצדדים האניגמטיים, המסתוריים, הזרים שלו או שלה. במפגש הארוטי אנחנו מכירים ומוכרים, בגוף, בנפש, אולי יותר מאשר בכל מפגש אחר, אבל בו גם מתחוורים ומובלטים המקומות בתוכנו, ובבן זוגנו, שנשארים עלומים ובלתי ידועים. התינוק ואמו הם ישות מחוברת ('אֵםתינוק'), אבל גם תמיד שני יצורים נפרדים. התשוקה הבוגרת מניחה לכן מראש תחושה של אבדן ופירוד, לצד כמיהה לאיחוד, מציאה מחדש של מה שאבד. מהותה היא אפוא שילוב של תקווה ופחד.

* * *

למתעניינים בפסיכואנליזה – מאמר שלי על עמדתו של פרויד ביחס לדת פורסם במוסף תרבות וספרות של "הארץ".

מודעות פרסומת

בעניין התשוקה (שני מחקרים)

Eiler Krag from ABZ of Love2.jpg
רישום: איילר קראג, מתוך הספר An ABZ of Love

1. שימור התשוקה הוא אחד האתגרים הגדולים של הזוגיות. במחקר חדש התבקשו קרוב ל-40 אלף זוגות הטרוסקסואלים לדרג פעמיים את שביעות רצונם המינית – שישה חודשים אחרי ההיכרות, ושוב כעבור כמה שנות זוגיות. בתחילת הקשר דיווחו למעלה מ-80 אחוז על שביעות רצון גבוהה אולם אחרי עשר שנים רק שליש שמרו על רמת התשוקה הראשונית, או הגבירו אותה. איך הם עשו זאת? או. נמצא שמי שהצליחו לשמור על האש בוערת היו הרבה יותר אינטימיים בהתנהגותם – הם התחבקו, התנשקו, הביעו אהבה זה לזה באופן מילולי וצחקו יחד תוך כדי האקט המיני. הם אף גיוונו את האקט וניסו תנוחות חדשות או מימוש פנטזיות, השתמשו בצעצועי מין, עיסו זה את זה או עשו מקלחת משותפת ודאגו לאווירה רומנטית עם נרות, מוזיקה וכדומה.

אהבת אמת תמיד משתנה ומתפתחת, מבקשת ללמוד, להכיר, להעמיק, לחדש. אין פלא שגם הביטוי הגופני שלה זקוק לגיוון והתפתחות.

2. אך מה פירושו של דבר 'לשמר את התשוקה'? להמשיך לעשות אהבה מדי לילה גם כעבור שנים של היכרות? סקסולוגים ופסיכולוגים חשבו לאורך שנים כי כאשר מדובר בסקס, הכמות קובעת: ככל שזוג מקיים יותר יחסי מין, כך ידווח על שביעות רצון רבה יותר מהקשר. זה נכון, אבל בגבולות צרים למדי. מחקר חדש נוסף, שבוסס על שאלונים שמילאו מעל ל-30,000 איש במשך ארבעה עשורים, מראה שמספיק לקיים יחסי מין פעם בשבוע כדי לשמור על רמת שביעות רצון מקסימלית. פחות מזה אמנם פוגע בקשר, אבל יותר – לא משפר אותו.

ממצא נוסף של המחקר הוא שמין משפיע על אושר הרבה יותר מממון. הפער באושר בין אנשים שקיימו יחסים פחות מפעם בחודש לעומת כאלה שקיימו יחסים אחת לשבוע היה גדול יותר מאשר הפער בין מי שהרוויחו 15-25 אלף דולר לשנה ומי שהרוויחו 50-75 אלף דולר לשנה. תוצאות המחקר, יצוין, נמצאו רלבנטיות רק לזוגות. ככל שמדובר באנשים בודדים, לא נמצא שום קשר בין תדירות קיום יחסי מין ומדדי אושר ושביעות רצון.

מין הוא דבר נפלא, אבל אפשר להבין מכאן שהוא אינו חשוב בפני עצמו – אלא רק ככלי לחיזוק והעמקת הקשר. אם הוא עצמו היה חשוב – יותר סקס פירושו היה יותר אושר. וכך גם לגבי בודדים – יותר סקס לא מגדיל את שביעות רצונם, כי לא המין מביא לאושר, אלא המסגרת של קשר אוהב שבה הוא מתקיים (לפחות פעם בשבוע!).

(פורסם לראשונה, בגרסה מעט שונה, ב"מגזינה")