שש בעיות עם אפליקציות היכרויות (והערה אחת)

1. הן לא מספקות את הסחורה. אפליקציות ההיכרויות התחילו דרכן כהבטחה גדולה לפתרון שתיים מהבעיות שמטרידות את האנושות מראשית ימיה – איך להשיג סקס ואיך למצוא אהבה. אולם עשור אחרי השקת אֵם כל האפליקציות, טינדר, החרמנות והבדידות נותרו פחות או יותר כפי שהיו מאז ומעולם. לפי מחקר נורווגי על טינדר, מי שלא מצא סטוצים מחוץ ליישומון כמעט שלא זכה לכאלה גם בעזרתו. מאידך, מי שהיו לו יחסים מיניים מזדמנים בלי טינדר, מצא כאלה דרך האפליקציה – בערך באותה תדירות.

גם כשמדובר במציאת קשר רציני ומחייב – היעד שרוב המשתמשים עדיין מקווים להגיע אליו – לאפליקציות למיניהן אין הישגים מרשימים. הן אמנם מועילות מאוד לביישנים כרוניים או לאנשים עם נטיות מיניות ספציפיות, אך בסך הכל, לפי הערכות, רק אחד מכל שלושה אנשים שמשתמשים באפליקציות היכרות יכיר באמצעותן לבסוף בן זוג איתו יקיים קשר קבוע ויציב.

2. הן מחסלות את האלטרנטיבה. סיכויי הצלחה של אחד משלושה – לפחות – סיפקו בעבר חברים, קרובים, מקומות עבודה, מוסדות לימוד, שירות צבאי או שדכנים בשר ודם, בלי מאמץ גדול ועם פחות חוויות של השפלה ופגיעה, ולעתים אפילו נוכלות, שהן מנת חלקם של לא מעט משתמשים ובעיקר משתמשות באפליקציות. כמובן, גם היום אפשר להכיר כמו פעם, אבל הפופולריות הנוסקת של האפליקציות מקשה על מי שרוצה בכך ואפילו מערערת את הלגיטימיות של היכרות פנים-אל-פנים. ככל שיותר אנשים בוחרים באופציה הווירטואלית, קטֵן הסיכוי למצוא פרטנר מחוץ לרשת, מה שמגדיל את מספר המשתמשים, מפחית עוד את הסיכוי להיכרות מסורתית, וכן הלאה.

לא סתם הלופ הזה נשמע מוכר. דבר דומה קרה בעבר למשל עם חקלאות, פלסטיק, רכבים פרטיים, טלפונים ניידים. שוב ושוב לאורך ההיסטוריה, רעיונות שנראו כמו אופציה מוצלחת שמרחיבה את טווח האפשרויות שבידי האדם, שיעבדו תוך זמן קצר את המשתמשים, שכבר לא יכלו להסתדר בלעדיהם, והיתרון הפך לחיסרון. איך כתב יובל נח הררי – "זהו אחד מחוקי הברזל של ההיסטוריה, שמותרות נוטים להיפך מבלי משים לכורח".

חוק הברזל הוכיח את עצמו שוב עם האפליקציות. לפני עשור היה נראה שהן מציעות בחירה מדויקת יותר מתוך כמות גדולה הרבה יותר של אנשים מכפי שאפשרו דרכי היכרות מסורתיות. שימוש בהן במקרה הצורך, לצד הדרכים המסורתיות, נראה מתבקש. אולם ככל שיותר אנשים נרשמו לאפליקציות, כך איבדו האפשרויות הוותיקות כוח. בעוד שב-1995 כמחצית מהזוגות הכירו דרך חברים או קרובי משפחה, ב-2017 רק רבע מהם הכירו כך. היכרויות בעבודה ירדו בתקופה זו מ-19% ל-11% ובלימודים מ-19% ל-9%. לעומת זאת, 39% אחוז מהזוגות ההטרוסקסואליים ו-65% מהזוגות ההומוסקסואליים שנפגשו בארה"ב ב-2017 עשו זאת ברשת. מאז עוד גדל מספר המשתמשים באפליקציות ב-34% והגיע ל-323 מיליונים, והכנסותיהן קפצו ביותר מפי שלושה והגיעו ל-5.61 מיליארד דולרים. אם ללמוד מההיסטוריה, נראה שלא רחוק היום בו כמעט כל ההיכרויות יעשו אונליין.

3. הן חסרות סבלנות. הזמינות המוחלטת והמבחר הכמעט לא מוגבל של בני זוג פוטנציאליים שמציעות האפליקציות סותרים באופן מהותי היבט חשוב באהבה ובחיפוש אחריה. כדי להשיג משהו גדול – ומה גדול מאהבה – צריך לרצות אותו מאוד. כמיהה כזו צומחת כמעט תמיד מתוך התמקדות פנימה, המאפשרת הכרה והבנה עצמית טובות יותר, מהן עולה יכולת להכיר ולקבל את האחר. בעבר, מעגל ההיכרויות היה מוגבל יחסית, ואם אדם לא היה בתוך קשר, היה פשוט ומקובל יותר להיות לבד, עד שתגיע ההזדמנות הבאה, מי יודע מתי. כיום, כדי להישאר בשקט, עם עצמך, יש לקבל החלטה אקטיבית להתנתק, שהאפליקציות עושות כל שביכולתן להקשות עליה. קל הרבה יותר לצאת לעוד דייט מאשר לעשות עבודה פנימית ולנסות להבין למה עד עכשיו זה לא עבד. הפילוסוף ולדימיר סולוביוב כתב שנגד הכוחות המפריעים לאהבה יש לו לאדם "רק נשק הגנתי – סבלנות עד הסוף" (תרגום: חמוטל בר-יוסף). נראה שאין תכונה אנושית שהאפליקציות מחלישות יותר מסבלנות.

4. הן מטפחות אשליות. בזכות הזמינות הגדולה של בני זוג פוטנציאליים, היום הקל יותר לעזוב קשרים לא מוצלחים במקום להיתקע בהם לשנים ארוכות או אפילו כל החיים. זה נהדר. יחד עם זאת, תחושת השפע הזמין בקצות האצבעות מגדילה גם את מספר המקרים בהם אנשים מוותרים על קשרים מוצלחים.

כמעט כל קשר אוהב וטוב כולל שני שלבים הכרחיים. ראשית יש למצוא בן זוג מתאים, ואז – אולי אחרי תקופה של התאהבות נלהבת – נדרשת עבודה זוגית רצינית ומודעת שתתמיר את הקשר לאהבה עמוקה. השלב השני אינו מסתיים לעולם.

האפליקציות אולי מקלות על הצעד הראשון, אך הן פגעו קשות במוטיבציה לבצע את השני, שכן הן מטפחות את האשליה, המתוקה אך חסרת השחר, לפיה יש אי-שם מישהו שלא יהיו איתו קשיים, שלא יעלה מולו צורך בעבודה ומאמץ – ורק צריך למצוא אותו. המשוררת רבקה מרים כתבה: "בתחושת האהבה יש עליות ומורדות. האהבה כמוה כדופק, כנשימה – אף היא יוצאת ובאה, עולה ויורדת". אם בכל מקרה של קוצר נשימה היינו שוקלים ניתוח ריאות, לא היו לנו הרבה סיכויים לשרוד. זה בערך מה שמפתות האפליקציות לעשות.

5. הן הופכות אותנו למוצר. אחד הדברים הבולטים באפליקציות ההיכרויות הוא שהפעולה הפיזית שהן מחלצות מהמשתמש דומה מאוד לפעולה הנדרשת באתרי רכישת מוצרים. החוקרת רבקה היינו מאוניברסיטת ג'ורג'טאון כינתה את התנהלות המשתמשים באפליקציות Relationshopping. אלא שכאן האדם לא רק רוכש, אלא גם נרכש. שיווק עצמי תמיד היה חלק מתהליך החיזור – אפילו יעקב הפגין ליד הבאר גוף שרירי שהרשים את רחל – אולם היום החזות הפכה להיות הכל.

לפי תיאוריית התפיסה העצמית של דריל בֶּם, עמדותינו ותפיסתנו את עצמנו נקבעות במידה רבה על פי פעולותינו, ולאו דווקא להיפך. אדם מביט בעצמו ורואה איך הוא מתנהג – ולומד מכך מיהו ומהן העדפותיו. אם האדם פועל ביחס לעצמו באופן קבוע בדרכים שיווקיות, הוא ילמד לראות את עצמו כמוצר, ואז יתפוס כך גם אחרים, וכן את האהבה.

תעשיית הפרסום מטבעה אינה דוגלת באמת, וכך גם הפרסום העצמי. 53% מהמשתמשים באפליקציות היכרויות מודים ששיקרו בעת יצירת הפרופיל האישי. המאמץ לתחזק פרסונה מושכת ברשתות ובאפליקציות הופכת אותנו דומים לגיבורי שירו היפה והעצוב של של סילברסטיין "מסכות": "היה לה עור כחול, / שלא חשפה לאור. / כחול היה עורו, / גם הוא הקפיד להסתירו. // הם חיפשו כחול / כל יום שבת וחול / וכשאחת ליד שני חלפו / הם לעולם זאת לא ידעו".

העניין הוא שעבור פרסומאי, מכירת כמות גדולה של מוצרים היא קנה המידה להצלחה. בשדה האהבה, לעומת זאת, יש לאדם רק "מוצר" אחד. לכן מידת העניין שמעורר הפרופיל אינה העניין החשוב, אלא רק השאלה האם הוא הגיע לקהל הנכון. בעולם האפליקציות רבים פועלים לפי כללי המשחק של הרשתות החברתיות שמקדשות כמה שיותר לייקים, אף שלמעשה כל שאנו זקוקים לו הוא לייק אחד, הלייק הנכון.

6. הן נטולות קסם. האפליקציות מאפשרות לקבל מידע רב על כל פרטנר פוטנציאלי ומסננות מועמדים ומועמדות לפי אלגוריתם המותאם להעדפות המשתמשים. יש לכך יתרונות רבים, אולם הגישה השכלתנית-תועלתנית הזו עשויה להבריח גורם חשוב אך חמקמק שאפשר לקרוא לו 'קסם'. אנסה להסבירו.

פריט שנמצא בשוק הפשפשים לרוב מעורר היקסמות רבה יותר מאשר אובייקט זהה שנמצא בקטלוג של איקאה. בדומה, צפייה בחיה נדירה בטבע תרגש יותר מאשר ראייתה בגן החיות. אפשר לטעון שמדובר בהטיה קוגניטיבית, שהרי מדובר בדיוק באותו פריט או אותה חיה. אבל העולם עצמו, וקיומנו בו, אינם דבר, אינם חפץ נטול חיים. במובן עמוק, העולם והחיים הם משהו שאנחנו יוצרים. מראהו של הפריט הוא עובדה אובייקטיבית, אבל האם הוא יפה או לא, האם הוא גורם לשמחה או לא, האם יש לו משמעות – אלה דברים סובייקטיביים לחלוטין. חלק חשוב ומהותי מהקיום שלנו שייך לממד הסובייקטיבי. רומן גארי כתב ב"עפיפונים": "דבר שאינו בראש ובראשונה פרי הדמיון אינו ראוי שיחיו אותו. שאם לא כן, מהו ים – רק מים מלוחים ותו לא  … אני, למשל, כבר חמישים שנה אני ממציא ללא הרף את אשתי" (תרגום: אביטל ענבר).

לא כל פריט שנמצא בשוק יעורר התרגשות. לרוב עליו להיות מעוצב, שימושי, עמיד וכולי – היבטים אובייקטיביים שבלעדיהם אולי לא ימשוך את תשומת לבנו, ולא נייחס לו ערך. אבל גם להיקסמות תרומה גדולה למתן הערך. כך כמובן גם בשדה ההיכרויות. ההיבטים האובייקטיביים-פרקטיים עליהם מושתת השידוך שמציעים האלגוריתמים הם בעלי חשיבות מסוימת, אבל לבדם הם לא מאפשרים אהבה. ה'קסם' הוא דלק שמניע את לבנו. שמעתי על מישהי שעצרה פעם אחת ויחידה בחייה טרמפ למישהו – והיום הם נשואים. הייחוד של הסיפור – ולכל אהבה יש ייחוד – נותן לקשר כוח, שהוא חיוני כדי לקיים את העבודה על העמקתו, כדי להתגבר על אכזבות, קשיים ותסכולים, שהם בלתי נמנעים.

ובכל זאת, טינדר. הפקדת משימת החיים החשובה מכולן, מציאת אהבה, בידי אלגוריתמים שפיתחו מתכנתים שמטרתם אינה אושר אנושי אלא עושרם האישי כנראה לא היתה רעיון טוב. אבל כבר אין לנו אפשרות של נסיגה. כך יראה העתיד של חיפושי הזוגיות – לפחות עד שיגיע רעיון חדש, שעשוי בהחלט להיות גרוע יותר, אותו תאמץ האנושות, כדרכה, בלהיטות של תינוק שמכניס לפיו כל דבר לא מוכר.

עבור רוב בני האדם השאלה כבר אינה האם להחזיק בטלפון חכם או לא – למרות הנזקים והחסרונות המוכחים – אלא כיצד לנצל את המכשיר לטובה בלי להשתעבד לו. באותו אופן, האתגר המהותי בתחום הזוגיות אינו כיצד להסתדר בלי אפליקציות היכרות, אלא איך למצוא דרך לעשות בהן שימוש בלי לוותר על סבלנות, התבוננות עצמית, כנות והערכה לזולת; איך לזכור, גם בעולם טכנולוגי קר המבוסס על שיקולים כלכליים בסופו של דבר, שרומנטיקה זה העיקר. כי אם אחרי שלל מעלליה ההרסניים תצליח האנושות גם להוציא את הקסם מהאהבה, זה יהיה החטא האחרון, שאין לו כפרה.

הכתבה פורסמה במקור ב"מוסף הארץ", תחת הכותרת "צריך אהבה חדשה", 7.10.2022

אהבות (5)

שבעה ציטוטים, שירים והרהורים קצרים על אהבה

1

דלות ושפע

באחד הסיפורים במיתולוגיה היוונית מתואר ארוס, אל האהבה, כבנם של דלות ושל שפע. את השפע אפשר להבין – האהבה שופעת אושר ומלאות, אך מה מקומה של הדלות כמולידת האהבה? ארוס מתואר במיתולוגיה כיחפן וחסר בית, הוא ישן על רצפה חשופה מתחת לכיפת השמיים. אולי אפשר להגיד שכאמו, הוא תמיד חסר דבר-מה ומשתוקק לו (כפי שציין הפסיכואנליטיקאי מרטין ברגמן – באנגלית המילה want משמעה גם תשוקה וגם חֶסֶר). אלמלא החסר, הכמיהה, לא יכול היה השפע להשפיע מטובו.

2

Grande Passions

לא כל תשוקה תוביל לאהבה, או לשפע. בלזק כתב: "תשוקות אדירות הן נדירות כיצירות-מופת". על כך העירה כריסטינה נהרינג: "לא רק שהן נדירות כיצירות-מופת, הן עצמן יצירות-מופת". [והערה שלי: התשוקה הגדולה ביותר היא לאהוב, והיא אכן כיצירת-מופת, אם נותנים לה את המרחב הנפשי והאנרגיה הנפשית שהיא מבקשת.]

3

לרצות לאהוב

המיסטיקן הנוצרי מייסטר אקהרט כתב: "את כל פעולותיה, פועלת הנשמה באמצעות כוחותיה. את מה שהיא מבינה – היא מבינה עם האינטלקט. מה שהיא זוכרת – היא זוכרת עם הזיכרון. אם תאהב – היא עושה זאת עם הרצון".

כדי להשיג משהו משמעותי צריך לרצות אותו, ממש לרצות אותו, לרצות בדיוק אותו, רק אותו, תמיד אותו, לרצות בתשוקה אדירה, במונחיו של בלזק. כדי שתהיה אהבה, צריך לרצות לאהוב, בערגה גדולה, זה הדבר החשוב ביותר. המיסטיקן המוסלמי חאפיז כתב:

Ask the Friend for love.
Ask Him again.

For I have learned that every heart will get
What it prays for
Most.

[בקש מהַחבר אהבה / בקש ממנו שוב. // שכן למדתי שכל לב יקבל / מה שהוא מתפלל לו / יותר מכל.]

4

לשכוח מה'נורמליות'

כולם רוצים לאהוב אהבה גדולה, מופתית. למה זה כל-כך קשה, כל-כך נדיר? אולי כי התרגלנו, כלומר הורגלנו, לוותר על הכמיהה הזו. רולאן בארת כתב ב"שיח אהבה": "לעתים אני נושא היטב בהיעדרות. או אז אני 'נורמלי': אני מתיישר עם האופן שבו 'הכל' נושאים בפרידה מ'נפש אהובה'; אני מציית ביעילות לאילוף שבאמצעותו הרגילוני, מוקדם מאוד, להיות מופרד מאימי; והנה, אילוף זה לא מנע, כבר מלכתחילה, את הכאב (שלא לומר: השיגעון). … היעדרות זו שאני נושא בה היטב, איננה אלא השִכחה. אני, לסירוגין, לא נאמן. זהו התנאי להישרדותי; שהרי, אם לא אשכח, אמות".

כבר כפעוטות, מחנכים אותנו לאי-נאמנות לאהבה, לאהובה; מה שנחשב בחברה לנורמלי הוא להסכין עם היעדרות האהובה, ולשכוח אותה. אם לא נשכח, נמות, שכן הריחוק מאהבה הוא בלתי נסבל, פשוטו כמשמעו. לנער הרגל זה הוא דבר קשה מאוד, כמעט בלתי אפשרי.

5

להיפתח לידיעה שהכול אחד

אנחנו משתמשים באותו שורש א.ה.ב לתאר אינספור נטיות לב ונפש שונים. לתאר תשוקות יומיומיות כמו גם תשוקות אדירות. אנחנו אוהבים ללכת לים, אוהבים לאכול פלאפל, אוהבים שיר וסרט, וכמובן אוהבים את אהובי לבנו, אנשים הקרובים לנו. איך אפשר למצוא משהו משותף לכל אלה, שאלה המשוררת רבקה מרים במאמר יפה שכתבה במוסף "שבת" של "מקור ראשון", וענתה: "אפשר, חווית האהבה, אני אומרת לעצמי, היא היפך חווית הבדידות.

"היפתחות לתחושת האהבה משמעה היפתחות לידיעה שהכול, למעשה, הוא אחד. האוהב יוצא, בדרך זו או אחרת, בממדים זעירים או כבירים, מכלא היחידות שנגזר עליו כשהולבשו לו גוף וזהות מסוימים. הוא מרגיש שאין עוד מחיצה בינו לבין מישהו או משהו שמחוצה לו. מושא האהבה יכול להיות אדם, בעל חיים, חפץ, נוף, ניגון. כשאתה יושב לפני הים, או נוכח המדבָּר, ומרגיש שאתה אדיר ממדים ובה בשעה אתה נמוג ונעלם, הרי שזאת אהבה. כשאתה נמצא במופע מוסיקלי, ולמשמע הצלילים אתה גולש עד מעבר לגדותיך. כשאתה פותח את הספר הטמיר הזה שכולנו כתובים בו, ופתאום שוב אין בפיך צורך במילים. וכן, גם כשאתה אוכל פלאפל, ופתאום, ואפילו למשך שנייה אחת בלבד, משהו בך, קטן ויומיומי, שגור ועייף, לובש חג. אתה נותן את הפלאפל בפיך ולהרף קצרצר אחד, דרך חוש הטעם, יוצא משהו בתוכך מסגירותו, נפתח אל חוויית הקיום האינסופית, המוחלטת".

6

המהפכה של האהבה

אהבה היא היפוך חווית הבדידות, אומרת מרים. גם מול הים, מול השקיעה, פרח, אפשר לחוות אותה. אבל רק עם נפש קרובה מאוד אפשר לחוות את ההיפוך המהפכני הזה במלואו. המהפכה של האהבה אינה בביטול היחס אני-את – גם באההבה יש שניים, אלא בביטול היחס שלי-שלך. קירקגור כתב: "בלי 'את' ו'אני' אין אהבה, ועם 'שלי' ו'שלך' אין אהבה; אבל 'שלי' ו'שלך' למעשה נוצרים מתוך 'את' ו'אני' ולכן נדמים הכרחיים בכל מקום שישנם 'אני' ו'את'. זה נכון בכל מקום, למעט באהבה, שהיא המהפכה העמוקה ביותר, הבסיס של כל מהפכה".

(הערה למתקדמים: קירקגור מציין שאם יש 'שלנו', שדומה ל'שלי', המהפכה לא הושלמה.)

7

חשיבותה של אי רצינות

תשוקה אדירה ונדירה, שכחת הנורמליות, ביטול מהפכני של תחושת הקניין. אילו אידיאות נשגבות! הן כולן נכונות, הכרחיות אפילו, אבל צריך לגשת אליהן בצורה נכונה, בצניעות. זו אחת הבעיות הגדולות של האנושות, המקור לרוב הצרות, אם לא כולן – שאנשים לוקחים את עצמם ברצינות רבה מדי. גם אני כמובן. נכון, כל אדם הוא נזר הבריאה, ומצד שני – אפשר לחשוב! כמה קטנוניים ועלובים אנחנו הרי, רוב הזמן. אז מה החשיבות העצמית המנופחת הזו? וכמובן – אם ניקח עצמנו ברצינות רבה מדי, כיצד נוכל לאהוב? צריך להשאיר את רוב המקום לאחר, ולאהבה, ולשם כך לפַנות את עצמנו. כמו שכתבה רוז פראנקן, שהיא סופרת שלא שמעתי עליה עד שחיפשתי בגוגל ציטוט על לא לקחת עצמך ברצינות: "כל אחד יכול להיות מלא תשוקה, אבל רק אוהבי אמת יכולים להיות מטופשים (silly)".

Anyone can be passionate, but it takes real lovers to be silly.

 

ביום חמישי הקרוב, 6 באוגוסט, יתקיים ערב השקה לספר "אההבה". אתן ואתם מוזמנות ומוזמנים מאוד.

הזמנה להשקה2

אהבות (4)

שבעה ציטוטים, שירים והרהורים קצרים על אהבה

1

Earth, July 2015כוכב האהבה. נדמה לכם שראיתם את התמונה הזו כבר אינספור פעמים. אבל לא. זו התמונה הראשונה של צדו המואר של כדור-הארץ שמצולמת מאז שאנשי אפולו 17 צילמו את ה-Blue Marble הידועה ב-7 בדצמבר 1972. כל מה שראיתם מאז הן תמונות המורכבות על ידי מחשב מצילומי לוויין שונים. התמונה שכאן למעלה צולמה ב-6 ביולי על ידי הלוויין DISCVR – Deep Space Climate Observatory. נחמד שהדיווח על הצילום הופיע אתמול, במגזין דיסקאבר. כמה שהיא יפה, אמא אדמה. את הכל, ממש הכל, אנחנו הרי חייבים לה.

ובאחד מאותם צירופי מקרים נהדרים של הקיום, אתמול גם התפרסמה ידיעה על מציאתו של כוכב לכת נוסף בקוסמוס, דומה עד מאוד לזה שאנו חיים עליו. "אנחנו לא לבד?" שאלה הכותרת הראשית ב"ידיעות אחרונות" (תופעה יוצאת דופן בפני עצמה; אפילו ב"הארץ" המדעיסטי הידיעה נדחקה לשוליים). אבל אולי זה לא שאנחנו לא לבד, אלא שהיא.

ידעות אחרונות, 24.7.15

2

מבצר או כלא? (על יחסי מין). מה בין מין ואהבה? מין אינו אהבה, ואהבה אינה מין. יתכן מין בלי אהבה, תתכן אהבה בלי מין. אבל אין ספק כי המין הוא נדבך מרכזי בתהליך של הקמת המבנה הנשגב של האהבה. ב"אההבה" כתבתי: "מיניות, או יחסי מין, הם חלק בלתי נפרד מהשלד המחזיק את הפיגומים. קורותיהם חזקות ורחבות בהיותן עשויות עונג, התמסרות ואיחוד". יש משהו נפלא ואדיר עוצמה בפשטות של הגוף, במשיכה ובהנאה ההדדית והמשותפת שהוא מספק. אבל כמו כל דבר, גם את זה אנחנו מצליחים לעתים קרובות לסבך. כפי שכתב יהודה עמיחי:

הַגוּף הוּא הַסִּבָּה לַאַהֲבָה

אַחַר-כָּך הוּא הַמִּבְצָר הַֹשּוֹמֵר עָלֶיהָ

אַחַר-כָּך הוּא הַכֶּלֶא שֶל הַאַהֲבָה.

זוגות מאושרים מצליחים להישאר בשורה השנייה. אבל הדבר דורש מאמץ והתכוונות הדדיים מתמידים.

3

נשימת האהבה. אהבה אינה דבר שמשיגים, שמוצאים, כמין חפץ. היא יצור חי שצריך כל הזמן לטפחו. היא אמנם תמיד נמצאת בתוכנו, רק מחכה שנחשוף אותה לאור, אבל בחווייתנו – היא באה, והולכת. או יותר נכון – אנו באים, והולכים. ב"אההבה" כתבתי: "קשה מאוד לחיות ממש, לחיות במלאות. לפעמים זה כמעט בלתי נסבל. חיים מעין אלה, אפילו ההתכוונות אליהם, מחייבים מאמץ רב. אני מצליח בכך אולי לדקות ספורות ביום. רוב הזמן אני מצוי באשליה, בשכחה, בשקר, בספק, בסתמיות, בניכור, ולא באההבה".

המשוררת רבקה מרים כתבה ברוח דומה: "בתחושת האהבה יש עליות ומורדות. האהבה כמוה כדופק, כנשימה – אף היא יוצאת ובאה, עולה ויורדת. יש שהיא נעלמת, ונדמה שהיתה אך ורק תעתוע, ואז במפתיע היא צצה לה שוב, במקום זה או אחר. אם מדובר בהסתר פנים במובן האלוהי, הרי שהאהבה, שאף היא אחת מפני האלוהים, נוטה להסתתר. וכשהיא נעלמת, צפה ועולה שוב הבדידות בכל תפארת נוראותה ומגיחים החימה והאיבה והניכור".

4

לשלם על האהבה. אהבה אם כן לא מוצאים, אלא עושים. נכון, יש למצוא אדם מתאים לעשותה איתו, אבל זהו רק הצעד הראשון בדרך הזו, דרך האהבה. אנשים חושבים שאם מצאו, אז הם עשו את שלהם, ואפשר מעתה לנוח. אין זה כך. סטיבן פולדר כתב: "בעד אהבה צריך לשלם, היא לא סוג של מעדן גורמה שאפשר לקבל בכל רגע שאנחנו רוצים. אנחנו משלמים עבורה בכך שאנו חורשים בהתמדה את שדות היחסים שלנו, כדי שהאהבה תוכל לצמוח. למה אני מתכוון? הכבוד שאנו חשים ומשדרים לאדם האחר, הבנת הצרכים והחיים שלו, הקשיים והכאב שלו, היכולת לשים את עצמנו במקומו – כל אלה הם חלק מטיפוח האהבה".

5

להכיר בקיומו של אחר. אנחנו חיים בתוך עצמנו. אנו פועלים בעולם שבו אינספור דמויות אחרות, אבל נשארים סגורים בתוך כלא תודעתנו וניסיוננו. רק אותם אנו יודעים. אהבה היא אולי המוצא היחיד מצינוק זה. סימון וייל כתבה: "בין בני האדם, אנו מכירים הכרה מלאה רק בקיומם של אלה שאנו אוהבים. האמונה בקיומם של בני-אדם אחרים כשהם לעצמם היא אהבה". ואייריס מרדוק כתבה: "אהבה היא ההכרה המסובכת והקשה-מנשוא שמשהו שאינו אני הוא אמיתי". חוסה אורטגה אי גאסט טען שהכרה כזו היא המאפיין המהותי ביותר של אהבה. לדבריו, "לאהוב משהו פירושו להכיר באורח העמוק ביותר בקיומו, פירושו לסרב להסכים לעולם המתקיים בלי המושא הזה שבו תלוי הכל. האהבה הריהי החייאה מתמדת, יצירה ושימור מכוון של המושא". ההכרה המלאה, הנדירה, בקיומו של אחר היא האהבה, והיא דבר אקטיבי, מתמיד, שמחייה, שנותן חיים – לזולת, אבל גם לנו.

6

באמצעות מה אנו חיים. בספרו What Men Live By כתב טולסטוי כך:

הבנתי כעת שאף שנדמה שבני האדם חיים תוך דאגה לעצמם בלבד, למען האמת זוהי אהבה בלבד שבאמצעותה הם חיים. האדם שאוהב, הוא באלוהים, ואלוהים הוא בו, שכן אלוהים הוא אהבה.

7

ולסיום: שיחה על אהבה. שלשום התארחתי בתוכנית של ורדה רזיאל ז'קונט ברדיו ללא הפסקה לשיחה בת 45 דקות על אההבה. ורדה, אישה חכמה מאוד, היתה מקסימה ולבבית. אבל היא לא עשתה לי הנחות ושאלה וחקרה בחדות וחריפות על הקונספט של אההבה. דיברנו על ההבדל בין תשוקה ואהבה, על סוגים שונים של אהבות, על ההדדיות באההבה, על הייאוש שמביא אובדן אהבה, על שחיקת האהבה, על האפשרות לאהוב גם חלקים מעצבנים בבן-הזוג ועל מה שיש לעשות כדי למצוא בן-זוג לאההוב איתו. מוזמנות ומוזמנים להקשיב לשיחה, כאן –tinyurl.com/vardaRJAhava

ורדה רזיאל זקונט 21.7.15 (6)