זו מההתרחשויות המרגשות ביותר שישנן – שני אנשים נפגשים, ובלבם ניצתת לפתע פתאום אש חדשה, עזה, כזו שנהרות שלמים לא ישטפו ויכבו. גם מסתורין גדול אופף את ההתרחשות הזו, מסתורין אותו ניסו לפרש בני אדם כנראה מאז ומעולם. הרומאים תלו את האשם בחץ ששלח האל השובב קופידון. פסיכולוגים, יזמים טכנולוגיים ומנחי שעשועוני שידוכים מנסים היום למצוא הסברים מפורטים יותר שיאפשרו לנבא התאמה ומשיכה בין אנשים – עד כה ללא הצלחה מרובה. מחקר שהתקיים לפני ארבע שנים גילה שהאלגוריתם המשוכלל ביותר נוחל כישלון מוחלט בבואו לנבא משיכה בפועל בין אנשים על סמך תכונותיהם והעדפותיהם.

ניסוי חדש יצר סיטואציה של בליינד דייט שנראית כלקוחה מסרטי מדע בדיוני כדי לזהות מה מתרחש בין שני אנשים הנפגשים למטרות רומנטיות במידת דיוק חסרת תקדים עד כה. החוקרים אמנם זיהו שני גורמים שמנבאים משיכה, אלא שהגילוי החדש נראה מיסטי לחלוטין, ורק הוסיף למבוכתם.

הניסוי עבד כך: החוקרים הקימו "תאי דייטים" בפסטיבלי מוזיקה, אמנות ומדע שהתקיימו בהולנד והזמינו אליהם לבליינד דייט בן ארבע דקות 142 גברים ונשים הטרוסקסואלים רווקים בגילאי 18 עד 38. במהלך המפגש חבשו המשתתפים משקפיים שעוקבים אחר תנועות העיניים, ולגופם הוצמדו חיישנים שמדדו את קצב לבם ואת המוליכות החשמלית של עורם. בנוסף הוצבו מולם מצלמות שעקבו אחר כל חיוך ומחוות גוף ומכשירי הקלטה שתיעדו את המתרחש, החל בדיבורים וכלה בקולות צחוק. חתונמי למתקדמים.

בכל דייט ישבו המשתתפים זה מול זה משני צדי שולחן, כאשר ביניהם מפרידה מחיצה. בתחילת הדייט נפתחה המחיצה לכמה שניות כך שהם יוכלו לראות אחד את השני, ואז נסגרה שוב. הנבדקים התבקשו אז למלא שאלון מפורט על האדם השני – עד כמה הוא מושך, אמין, משעשע, אינטליגנטי וכולי (למרות החשיפה הקצרצרה, 141 מתוך 142 הנבדקים ענו על השאלון בפירוט – אם תהיתם פעם כמה זמן לוקח לנו לגבש דעה על אחרים, ועד כמה מבוססות הדעות הללו שלנו). אחר כך נפתחה המחיצה שוב והשניים יכלו לשוחח לכמה דקות, שאחריהן שוב מילאו שאלון משיכה. לבסוף הונחו המשתתפים להביט זה בעיני זה בלי לדבר למשך שתי דקות, ואז מילאו את השאלון בפעם השלישית. ב-17% מהמפגשים רצו שני בני הזוג להמשיך לדייט נוסף.

החוקרים ניתחו את הנתונים לגבי כל הזוגות. בשונה מהשערת המחקר, סינכרוניות בין בני הזוג בחיוכים, צחוק, הנהון, יצירת קשר עין ומחוות גוף לא ניבאה משיכה הדדית. מי שכן ניבאה משיכה כזו היתה סינכרוניות פיזיולוגית, בלתי נראית ובלתי מודעת: אצל בני הזוג שרצו להמשיך להיפגש עלה וירד במהלך הדייט קצב פעימות הלב בהרמוניה וכך גם מידת מוליכות העור, שמושפעת מהזעה. יש להדגיש: זה לא שהדופק או ההזעה עלו אצל שני האנשים שנמשכו זה לזה, שכן דופק מהיר והזעה מוגברת יכולים גם לבטא דחייה, או פחד; מה שקרה זה שנוצרה סינכרוניות במדדים אלה בין השניים. החוקרים כתבו במאמר: "ברגעים אלה נוצר מצב מנטלי משותף שתורם ליצירת תחושות של 'קליק' ומשיכה".

אבל מה פירוש הדבר "מצב מנטלי משותף" לשני בני אדם שונים, זרים כמעט גמורים? וכיצד מתאים הלב של אדם אחד את קצב פעימותיו לזה של אדם אחר שמוצא חן בעיניו? התאמה כזו הרי דורשת ידיעה כלשהי של קצב הלב אצל הזולת, גם אם היא סמויה ולא מודעת – ידיעה שהחוקרים כרגע לא יכולים להסביר.

שוחחתי בזום עם החוקרת המובילה של המאמר, ד"ר אליסקה פרוצ'סקובה מאוניברסיטת ליידן בהולנד. היא אמרה: "בחיי היומיום אנשים נפגשים עם המון אנשים אחרים, ורק עם אחד מהם – וגם זה אם יש לנו מזל – קורה משהו, נוצרת איזו תהודה. עם אנשים מסוימים נרגיש פרפרים בבטן ועם אחרים לא. אנחנו מרגישים את זה אבל לא יכולים להסביר את זה. מה שמצית את התחושה של משיכה בין אנשים נותרה אחת השאלות הבלתי פתורות של המדע".

שאלתי את פרוצ'סקובה מה המלצתה, לאור המחקר, לאנשים שיוצאים לדייט, והיא ענתה: "היום רוב המפגשים נוצרים רק על סמך מראה, לפי איך שהאדם נראה באפליקציה. וגם אז יש בדרך כלל רק פגישה אחת". זו בעיה גדולה, היא המשיכה, שכן זה אומר שיש זמן מאוד קצר ליצור רושם, בשונה מהמצב בין שני ידידים שלאט לאט מכירים אחד את השני. מכיוון שהדעות שלנו נוצרות מאוד מהר, כאמור, לקשר אין זמן להתפתח, וזו בעיה. "במחקר מצאנו שהמשיכה גדלה עם הזמן", אמרה פרוצ'סקובה. "אם יש סינכרוניות לא מודעת, היא לא נוצרת במלואה מיד, אלא עולה בהדרגה. אבל לפעמים משך הדייט אינו מספיק לצמיחה מלאה שלה, ואנשים לא ירצו להיפגש שוב עם בן הזוג, למרות שיש ביניהם התאמה, כי הוא לא מתאים לרעיונות מוקדמים שיש להם. צריך לתת לסינכרוניות מספיק זמן לגדול".

כתבתי על המחקר בכתבה שהופיעה ב"הארץ".