אהבות (4)

שבעה ציטוטים, שירים והרהורים קצרים על אהבה

1

Earth, July 2015כוכב האהבה. נדמה לכם שראיתם את התמונה הזו כבר אינספור פעמים. אבל לא. זו התמונה הראשונה של צדו המואר של כדור-הארץ שמצולמת מאז שאנשי אפולו 17 צילמו את ה-Blue Marble הידועה ב-7 בדצמבר 1972. כל מה שראיתם מאז הן תמונות המורכבות על ידי מחשב מצילומי לוויין שונים. התמונה שכאן למעלה צולמה ב-6 ביולי על ידי הלוויין DISCVR – Deep Space Climate Observatory. נחמד שהדיווח על הצילום הופיע אתמול, במגזין דיסקאבר. כמה שהיא יפה, אמא אדמה. את הכל, ממש הכל, אנחנו הרי חייבים לה.

ובאחד מאותם צירופי מקרים נהדרים של הקיום, אתמול גם התפרסמה ידיעה על מציאתו של כוכב לכת נוסף בקוסמוס, דומה עד מאוד לזה שאנו חיים עליו. "אנחנו לא לבד?" שאלה הכותרת הראשית ב"ידיעות אחרונות" (תופעה יוצאת דופן בפני עצמה; אפילו ב"הארץ" המדעיסטי הידיעה נדחקה לשוליים). אבל אולי זה לא שאנחנו לא לבד, אלא שהיא.

ידעות אחרונות, 24.7.15

2

מבצר או כלא? (על יחסי מין). מה בין מין ואהבה? מין אינו אהבה, ואהבה אינה מין. יתכן מין בלי אהבה, תתכן אהבה בלי מין. אבל אין ספק כי המין הוא נדבך מרכזי בתהליך של הקמת המבנה הנשגב של האהבה. ב"אההבה" כתבתי: "מיניות, או יחסי מין, הם חלק בלתי נפרד מהשלד המחזיק את הפיגומים. קורותיהם חזקות ורחבות בהיותן עשויות עונג, התמסרות ואיחוד". יש משהו נפלא ואדיר עוצמה בפשטות של הגוף, במשיכה ובהנאה ההדדית והמשותפת שהוא מספק. אבל כמו כל דבר, גם את זה אנחנו מצליחים לעתים קרובות לסבך. כפי שכתב יהודה עמיחי:

הַגוּף הוּא הַסִּבָּה לַאַהֲבָה

אַחַר-כָּך הוּא הַמִּבְצָר הַֹשּוֹמֵר עָלֶיהָ

אַחַר-כָּך הוּא הַכֶּלֶא שֶל הַאַהֲבָה.

זוגות מאושרים מצליחים להישאר בשורה השנייה. אבל הדבר דורש מאמץ והתכוונות הדדיים מתמידים.

3

נשימת האהבה. אהבה אינה דבר שמשיגים, שמוצאים, כמין חפץ. היא יצור חי שצריך כל הזמן לטפחו. היא אמנם תמיד נמצאת בתוכנו, רק מחכה שנחשוף אותה לאור, אבל בחווייתנו – היא באה, והולכת. או יותר נכון – אנו באים, והולכים. ב"אההבה" כתבתי: "קשה מאוד לחיות ממש, לחיות במלאות. לפעמים זה כמעט בלתי נסבל. חיים מעין אלה, אפילו ההתכוונות אליהם, מחייבים מאמץ רב. אני מצליח בכך אולי לדקות ספורות ביום. רוב הזמן אני מצוי באשליה, בשכחה, בשקר, בספק, בסתמיות, בניכור, ולא באההבה".

המשוררת רבקה מרים כתבה ברוח דומה: "בתחושת האהבה יש עליות ומורדות. האהבה כמוה כדופק, כנשימה – אף היא יוצאת ובאה, עולה ויורדת. יש שהיא נעלמת, ונדמה שהיתה אך ורק תעתוע, ואז במפתיע היא צצה לה שוב, במקום זה או אחר. אם מדובר בהסתר פנים במובן האלוהי, הרי שהאהבה, שאף היא אחת מפני האלוהים, נוטה להסתתר. וכשהיא נעלמת, צפה ועולה שוב הבדידות בכל תפארת נוראותה ומגיחים החימה והאיבה והניכור".

4

לשלם על האהבה. אהבה אם כן לא מוצאים, אלא עושים. נכון, יש למצוא אדם מתאים לעשותה איתו, אבל זהו רק הצעד הראשון בדרך הזו, דרך האהבה. אנשים חושבים שאם מצאו, אז הם עשו את שלהם, ואפשר מעתה לנוח. אין זה כך. סטיבן פולדר כתב: "בעד אהבה צריך לשלם, היא לא סוג של מעדן גורמה שאפשר לקבל בכל רגע שאנחנו רוצים. אנחנו משלמים עבורה בכך שאנו חורשים בהתמדה את שדות היחסים שלנו, כדי שהאהבה תוכל לצמוח. למה אני מתכוון? הכבוד שאנו חשים ומשדרים לאדם האחר, הבנת הצרכים והחיים שלו, הקשיים והכאב שלו, היכולת לשים את עצמנו במקומו – כל אלה הם חלק מטיפוח האהבה".

5

להכיר בקיומו של אחר. אנחנו חיים בתוך עצמנו. אנו פועלים בעולם שבו אינספור דמויות אחרות, אבל נשארים סגורים בתוך כלא תודעתנו וניסיוננו. רק אותם אנו יודעים. אהבה היא אולי המוצא היחיד מצינוק זה. סימון וייל כתבה: "בין בני האדם, אנו מכירים הכרה מלאה רק בקיומם של אלה שאנו אוהבים. האמונה בקיומם של בני-אדם אחרים כשהם לעצמם היא אהבה". ואייריס מרדוק כתבה: "אהבה היא ההכרה המסובכת והקשה-מנשוא שמשהו שאינו אני הוא אמיתי". חוסה אורטגה אי גאסט טען שהכרה כזו היא המאפיין המהותי ביותר של אהבה. לדבריו, "לאהוב משהו פירושו להכיר באורח העמוק ביותר בקיומו, פירושו לסרב להסכים לעולם המתקיים בלי המושא הזה שבו תלוי הכל. האהבה הריהי החייאה מתמדת, יצירה ושימור מכוון של המושא". ההכרה המלאה, הנדירה, בקיומו של אחר היא האהבה, והיא דבר אקטיבי, מתמיד, שמחייה, שנותן חיים – לזולת, אבל גם לנו.

6

באמצעות מה אנו חיים. בספרו What Men Live By כתב טולסטוי כך:

הבנתי כעת שאף שנדמה שבני האדם חיים תוך דאגה לעצמם בלבד, למען האמת זוהי אהבה בלבד שבאמצעותה הם חיים. האדם שאוהב, הוא באלוהים, ואלוהים הוא בו, שכן אלוהים הוא אהבה.

7

ולסיום: שיחה על אהבה. שלשום התארחתי בתוכנית של ורדה רזיאל ז'קונט ברדיו ללא הפסקה לשיחה בת 45 דקות על אההבה. ורדה, אישה חכמה מאוד, היתה מקסימה ולבבית. אבל היא לא עשתה לי הנחות ושאלה וחקרה בחדות וחריפות על הקונספט של אההבה. דיברנו על ההבדל בין תשוקה ואהבה, על סוגים שונים של אהבות, על ההדדיות באההבה, על הייאוש שמביא אובדן אהבה, על שחיקת האהבה, על האפשרות לאהוב גם חלקים מעצבנים בבן-הזוג ועל מה שיש לעשות כדי למצוא בן-זוג לאההוב איתו. מוזמנות ומוזמנים להקשיב לשיחה, כאן –tinyurl.com/vardaRJAhava

ורדה רזיאל זקונט 21.7.15 (6)

למה אהבה אינה רק רגש

ראיתי אתמול את "הקול בראש", סרט חכם מאוד. למי שלא שמע עליו – הוא מציג את המתרחש בחייה של ריילי, ילדה בת 11, ובמקביל מתאר את מה שקורה בראשה, שם נמצאות חמש דמויות, המעצבות את תגובותיה להתרחשויות: שמחה, עצב, פחד, גועל וכעס. כשיוצאים מהסרט העולם נראה אחר. כל אחד מחמישה הרגשות שעולה בנו, והם עולים, כל הזמן, מיד משויך לאחת הדמויות – שקיימות כמובן בכל אחד מאתנו. סרט שעושה דבר כזה הוא סרט גדול, בלי קשר לחסרונותיו.

כמובן – בולטת מאוד בהעדרה בין חמישה הרגשות העיקריים אהבה. גם בכך יש חכמה. שכן אהבה אינה בדיוק רגש. ב"אההבה" כתבתי, בהשראת חוסה אורטגה אי גאסט ואריך פרום:

"[בשונה מיתר הרגשות] בהכילה יסודות מרכזיים של חקירה ושל התמסרות, אהבה אינה היפעלות אלא תמיד פעילות. שמחה או עצבות, למשל, הם כמין צבעים שבהם צבועה נפשנו. אדם הינו שמח או הינו עצוב, בסבילות גמורה. השמחה, כשלעצמה, אינה פעולה אף שהיא יכולה לגרום לפעולה. לא כן הדבר באהבה: לאהוב מישהו משמעו לפעול ביחס אליו. אהבה היא חיובו הלוהט של מושא, היא שאיפה פועלת שמטרתה היא חירותו, צמיחתו ושמחתו של מושאה."

כקדימון, כמו תמיד בסרטים של אולפני פיקסאר, מוצג סרט קצר. אני בטוח שלא במקרה, זהו סרט על אהבה. היוצרים כמו רומזים כאן שהיא בבסיס של הכל, לפני ומעבר ליתר הרגשות. שם הסרט הוא "לאבה". נחמד שלא רק באנגלית דומה Lava ל-Love, אלא גם בעברית – לאהבה, וללב. לאבת האהבה הרותחת היא שזורמת בעורקינו, מתחת לפני השטח, מחכה להתפרץ כשנמצא את האהוב/ה

אהבות (3)

שבעה ציטוטים, שירים והרהורים קצרים על אהבה

1

פילמון ובאוקיס. אחד מסיפורי האהבה היפים במיתולוגיה היוונית הוא זה של פילמון ובאוקיס.

האלים זאוס והרמס ירדו לארץ מחופשים לבני-תמותה ועברו מבית לבית, כדי לבדוק מי יהיה מוכן לארחם. שני האלים "באלף בתים ביקשו מחסה ומנוח, אלף בתים ננעלו בפניהם". באמת, כל כך הרבה סוגרים לבם בפני האהבה, למה? רק פילמון ובאוקיס הזמינו אותם פנימה. שני האלים העניקו לזוג משאלה, בתמורה לנדיבותם, ומה הם ביקשו? להיות כוהנים במקדש האהבה ולמות יחד. אלה משאלות אוהבי האמת.

2

אהבה וחירות. השבוע חגג הוד קדושתו הדלאי למה יום-הולדת 80. משהו שהוא אמר על אהבה:

HH quote33

כוחה של האהבה. אבן חזם האנדלוסי, החכם בן המאה ה-11, תיאר את כוחה של האהבה:

"דע שדין האהבה על הנפשות נחרץ, ושלטונה נמרץ: מצוותה לא תיעבר, איסורה לא יוּתר, ממשלתה לא תימוט ומשמעתה לא תופר. פסק דינה תקף, אין עליו עוררים, ובידה להתיר גם את ההדוק שבקשרים. היא מפוררת כל מוצק, מקעקעת כל איתן, חודרת עמקי לבב וכובשת כל משגב".

וגם כמעט אלף שנה אחרי זמנו של אבן חזם, כוחה במותניה –

It’s strong and it’s sudden
and it’s cruel sometimes

But it might just save your life

 

4

לקרוא את הקושי של עצמך בעיני האחר. רוברט לואיס סטיבנסון ידוע בזכות ספר ההרפתקאות "אי המטמון", אבל הוא כתב גם על ההרפתקה והמטמון הגדולים יותר, אהבה:

"אהבה צריכה לרוץ לפגוש אהבה בזרועות פתוחות. אכן, הסיפור האידיאלי הוא של שני אנשים הפוסעים אל תוך אהבה צעד לצד צעד בתודעה נרגשת, כמו שני ילדים המעזים יחד להיכנס לחדר חשוך. מהרגע הראשון שהם רואים אחד את השני, וחשים צביטה של סקרנות, ואז דרך שלב אחר שלב של שמחה ומבוכה גוברים, הם יכולים לקרוא את הביטוי של הקשיים של עצמם אחד בעיני השני. אין כאן שום צורך בהצהרה לשמה; הרגש נחלק בצורה כה פשוטה, שברגע שהגבר יודע את שמתרחש בלבו, הוא בטוח במה שמתרחש בלבה".

5

ארבעת הקונפליקטים של האהבה. לאהבה גם דרישות, לא פשוטות. הפסיכואנליטיקאית פולי יאנג-אייזנדראת פירטה אותן: שנהפוך לאחראיים לחוויות הסובייקטיביות שלנו ונפסיק להאשים בהן את הזולת; שנוותר על תשוקותינו והפנטזיות שלנו לשליטה מוחלטת ונכבד את האוטונומיה של בן-הזוג; ושנהיה מודעים לקונפליקטים של שליטה-כניעה (dominance-submission), נטישה-היבלעות (abandonment-engulfment), היצמדות-היפרדות (attachment-separation) ותלות-עצמאות (dependence-independence) שלוקחים חלק בכל מערכת-יחסים אוהבת.

6

השפעת הבחירה באהובה. האהבה לא רק דורשת, היא גם מעצבת אותנו, בדרכים וצורות שאיננו תמיד מודעים להם. בחירת מושא אהבה היא אחת החשובות בחיינו, אם לא החשובה ביותר. אורטגה אי גאסט כתב על כך נפלא, כדרכו:

"דומני שאין אנו נותנים את הדעת על ההשפעה העצומה הנודעת לאהבותינו על מהלך-חיינו. ההתעלמות הזאת נובעת אולי מכך שברגיל אנו חושבים רק על ההשפעות השטחיות ביותר, גם אם בעלות המימד הדרמטי יותר – אותם 'מעשי שיגעון' שגבר עושה בגלל אישה, או להפך. ומכיוון שחלקם הגדול של חיינו, ושמא חיינו בכללם, חופשי ממעשי-השיגעון הללו, אנו נוטים להמעיט בממדיה של ההשפעה הזאת. אך האמת היא שהשפעה זו יודעת ללבוש צורה מעודנת ביותר, בייחוד כאשר מדובר בהשפעתה של האישה על הווייתו של גבר. האהבה מאחדת את בני-הזוג באיחוד כה הדוק וכה מקיף, עד שלא נותר עוד המרחק הדרוש לתפיסת התמורה שמחולל כל אחד מבני-הזוג במשנהו".

7

לכל דבר יש תכנית. ולסיום, שיר של וילקו, שהיא הלהקה שאני הכי אוהב בעולם, שתרגמתי.

יתכן שהשמש היום תזרח
הענן מעל ראשי יברח.
אולי לא אפחד כל-כך.
אנסה להבין
לכל דבר יש תָּכנית
בין כך וכך.

יתכן שאת אוהבת
יתכן שלא
יתכן שתאהביני
ואולי אף פעם לא
אולי את רק צריכה קצת זמן לבד.
אנסה להבין
לכל דבר יש תָּכנית
בין כה וכה.
אשאר
נכון
עבורך.

(המקור כאן)

אהבות

שבעה ציטוטים, שירים והרהורים קצרים על אהבה

1

הסימן העילאי של אהבת אמת."אהבה שלמה, שנולדה בשורש-נשמתו של אדם, אינה יכולה למות, ככל הנראה. היא נעשית למרכיב מתמיד של הנפש המרגישה. הנסיבות – לדוגמא, המרחק – עלולות למנוע ממנה את מזונה, ובמקרה כזה תאבד האהבה מכוחה, תיהפך אל-נכון לזיכרון, כמין חוט סנטימנטאלי ההולך ונמשך מני אז, עורק דק של ריגשה שיוסיף לפעם בקרקע העמוקה של התודעה. אך הוא לא ימות: איכותו הרגשית תישמר במלואה. במעמקי תוכו יוסיף האוהב לחוש את עצמו קשור קשר אבסולוטי לאהובה. יכול המקרה לקחתהּ ממנו והלאה במרחב הפיזי או החברתי; אין לכך חשיבות: היא תוסיף להיות קשורה לאוהבהּ. זה הסימן העילאי של אהבת-אמת: להיות בקרבה למושא-האהבה, קרבה ושכנות עמוקות בהרבה מאלה שמציע החלל הפיזי, המגע החומרי. משמע האהבה להיות עם האהוב, הוויה של ממש, החשובה מן ההוויה החומרית, הנסיבתית." (חוסה אורטגה אי גאסט)

חוסה אורטגה אי גאסט
חוסה אורטגה אי גאסט

2

להתעורר מההרגל. אחד מסכנות האהבה היא שתהפוך לעניין שבשגרה. קירקגור השווה אהבה המתעייפת באדישות של היומיום למעיין הבוקע מהסלע ומתפזר בהמשך לנחל הזורם ביגיעה ונקווה בשלוליות של מים עומדים. הוא כתב: "מכל אויבי האהבה הרגל הוא כנראה הערמומי ביותר, והוא ערמומי מספיק כך שלעולם לא ייתן לראותו, שכן מי שרואה את ההרגל ניצל מן ההרגל. הרגל אינו כמו אויבים אחרים שהאדם מזהה ונגדם הוא נאבק כדי להגן על עצמו. המאבק הוא למעשה עם עצמך, כדי להיות מסוגל לראותו".

3

האהבה היא אהבה. "האהבה אינה שפחתה של תאוות הקניין; האהבה היא אהבה; מה היא רוצה? היא רוצה להיות אהבה, היא רוצה רק לאהוב. היא קיימת לשם עצמה, אין לה, באמת, שום מטרה מחוץ לעצמה, היא אינה צריכה לבקש לעצמה שכר ופרס, היא אינה צריכה אלא את עצמה. אפילו אם יש מחוצה לה משהו שהיא כאילו מכוונת אליו, בכל זאת די לה בעצמה" (פנחס שדה)

4

חיבוק של אפר ועפר. מתוך נאום הגנה של ליוּ שיאובו (Liu Xiaobo) במשפט שנערך לו בסין. הנאום הוקרא בטקס בו הוענק לו פרס נובל לשלום, בדצמבר 2010 (הוא ריצה עונש מאסר בכלא הסיני ולכן לא יכול היה להגיע לטקס):

"אם יותר לי לומר כך, החוויה הממוזלת ביותר של עשרים השנים האחרונות היתה האהבה נטולת האנוכיות שקיבלתי מאשתי, ליוּ שיאה. אני משרת את עונשי בכלא מוחשי, בעוד שאת ממתינה בכלא הלא מוחשי של הלב. אהבתך היא אור השמש שמדלג מעל חומות גבוהות וחודר את סורגי הברזל של חלון כלאי, מלטף כל סנטימטר של עורי, מחמם כל תא בגופי, מאפשר לי תמיד לשמור על שלווה, פתיחות ובהירות בלבי, וממלא במשמעות כל דקה מזמני בכלא. אהבתי אלייך, לעומת זאת, כה מלאה בייסורי מצפון וחרטה עד שלעתים אני כושל תחת משקלם. אני אבן דוממת בשממה, הרוח העזה והגשם הסוחף מצליפים בי, אני כה קר שאף אחד לא מעז לגעת בי. אך אהבתי יציבה וחדה, מסוגלת לחדור דרך כל מכשול. גם אם אכּתש לאבקה, אני עדיין אשתמש באפר שלי לחבק אותך."

ליו שיאובו וליו שיאה
ליו שיאובו וליו שיאה

5

שני מרכיבי האהבה. קשה להגדיר אהבה, היא חומקת מתיאור ומהסבר. ובכל זאת, רבים לאורך ההיסטוריה ניסו. הפילוסוף רוברט נוזיק טען שמה שמשותף לשלל סוגי האהבה – אהבה רומנטית, אהבת הורה לילד, אהבה לחבר וכו' – הוא שתחושת האדם קשורה באופן בלתי ינותק בתחושתו של מי שהוא אוהב. "כשמשהו רע קורה למישהו שאתה אוהב", כתב, "משהו רע קורה גם לך". הפילוסוף הידוע ברטראנד ראסל הרחיב הגדרה זו מעט. לדבריו, "אהבה בשלמותה היא שילוב שלא ניתן להתירו של שני מרכיבים: אושר ורצון-טוב (delight and well-wishing) ". החיבור בין רווחת העצמי ורווחת הזולת, שמשמעו רצון עמוק באושרו של אחר, הוא אולי גורם האושר הגדול ביותר שישנו.

6

 הסיבה העמוקה ביותר. למה מתאהבים דווקא במי שמתאהבים? זו אחת השאלות הקשות ביותר. אולי לא ניתן לענות עליה בשכלנו. ב"אההבה" כתבתי:

"האדמו"ר הזקן, ר' שניאור זלמן מלאדי, אמר: 'על תאווה אין מקשים קושיות'. למה אלוהים ברא את העולם? ככה. בלי שום סיבה חוץ מזה שהוא רצה, שהתחשק לו. לכן נאמר ש'ככה' היא מילה קדושה, 'כתר כל הכתרים'. אין סיבה עמוקה יותר מ'שום סיבה', תאווה טהורה. המעשים המעטים, מעטים מאוד, בחיינו שאין להם שום סיבה ('סיבה' יכולה להיות חינוך, חוויית חיים, גנטיקה, צורך, פחד) הם ה'ככה'. אההבה למשל".

7

 למצוא אושרי באושרך. הפסיכיאטר והמהפנט מילטון אריקסון תיאר ארבעה סוגי אהבה. יש את האהבה האינפנטילית, "אני אוהב את עצמי". השלב הבא הוא "אני אוהב את מה ששלי בך" – אני אוהב אותך כי אתה האח שלי, ההורה שלי, הכלב שלי. אז ישנה האהבה המתבגרת, "אני אוהב אותך כי אני אוהב איך שאת רוקדת, איך שאת נראית, כמה שאת חכמה". והאהבה הבוגרת שבה "אני רוצה לאהוב אותך כי אני רוצה שתהיי מאושרת בגלל שאני יכול למצוא את אושרי בשלך. ככל שאת מאושרת יותר, כך אני מאושר יותר". זה עובד לשני הכיוונים, העיר אריקסון. כל אחד מבני-הזוג נהנה מהנאתו של השני, גם אם היא נובעת מדברים שלא ממש ברור לו מה מהנה בהם. עוד ציין אריקסון שבקשר מוצלח ניתן למצוא את כל ארבע האהבות, אך האהבה הבוגרת צריכה לתפוס חלק ניכר.

כמו ששר באדלי דרואון בוי בשיר מלא שמחה ונדיבות:

"לכי ועשי את מה שאת צריכה לעשות.

יש לך חלומותייך, לי יש את שלי.

… את יודעת שלא אהיה מאושר עד שתנצחי"

תחום נסתר

לא דיברנו עוד על אהבה

ולא ירדנו אל סופה

לכאורה לא מפסיקים לדבר עליה. היא שם, כמעט בכל שיר, שיחה, סרטון. אבל, כמו שכתב חוסה אורטגה אי-גאסט, "אין נוף בטופוגרפיה האנושית שנחקר כה מעט כמו נוף-האהבה. אכן, אפשר לומר שעל הנוף הזה יש עוד לומר את כל מה שאפשר לומר עליו". למעשה, לא ברור אם דיבור על אהבה הוא בכלל אפשרי. ז'וליה קריסטבה כתבה: "האהבה עשויה להיות, כך או אחרת, בודדה, מכיוון שאינה ניתנת למסירה. כאילו, בו ברגע שהיחיד עשוי להתגלות בכל מאודו, סובייקטיבי בתכלית, עלול הוא לגלות גם את מכלאת מצבו ואת אין האונים של שפתו".

לפילוסוף ג'ון ויזדום התייחסות מעניינת למיעוט הדיבור על אהבה. הוא ציין שרק בעשורים האחרונים הדיבור והכתיבה על סקס הפכו לאפשריים. המהפכה הזו הובילה לכך שהיום יש מעט מאוד, אם בכלל, שלא נאמר בעניין. אך המצב בכל הנוגע לאהבה שונה עד מאוד, כתב. כמובן, תמיד היא היתה משהו שמזכירים אותו, אבל למעט במקרים נדירים, לא בחנו אותה ולא דנו בה. לדבריו, דיבור על אהבה עשוי לגרום ליותר מבוכה חברתית מאשר דיבור על מין לפני מאה שנה. מתי דיברתם על אהבה? או יותר נכון, מתי דיברתם אותה? אורטגה אי גאסט כתב: "האהבה מטבעה היא תחום נסתר בחייו של כל אדם. קשה לאדם לספר את אהבתו". וויזדום הוסיף: "כשאדם מדבר על אהבה הוא מסגיר הרבה יותר על עצמו מאשר אם ידבר על מין".

ובכל זאת, ניסיתי לספר, לדבר. ספר שלם. אתמול קיבלתי לידי עותק ראשון שלו, טרי מבית הדפוס. בעוד כמה ימים יגיע לחנויות, יונח על מדפים. וסומק על לחייו.

אההבה3

(יש גם יתרונות לכתיבה על אהבה, מזכירים בל וסבסטיאן)