אור באור

הפוטנציאל האנושי הוא עצום, אבל כל אדם מממש רק חלק קטן מתוכו. אנחנו מפתחים מיומנויות שחשובות לנו, ומזניחים רבות אחרות. מה 'חשוב' משתנה מעידן לעידן, מתרבות לתרבות. האנתרופולוג הנודע קלוד לוי-שטראוס נתן לכך דוגמה מרתקת. במהלך אחד ממחקריו, הוא מספר, נתקל בבעיה שנראתה לו חסרת פשר לחלוטין. הוא איתר עדויות על פיהן בעבר התקיים שבט שחבריו היו מסוגלים לראות את כוכב ונוס (נֺגה) באור יום מלא, דבר שמבחינתו היה בלתי מתקבל על הדעת. הוא הציג את העניין לכמה אסטרונומים, שאמרו לו שכמובן שאיננו יכולים לראות את הכוכב ביום, אבל בהתחשב בכמות האור שהוא פולט, זה לא בלתי נתפס לחלוטין שהדבר יהיה בגדר האפשר. מאוחר יותר מצא לוי-שטראוס ספר מחקר ישן על ניווט ימי, ממנו עלה כי בימי קדם היו מלחים שביכולתם היה לראות את ונוס, כוכב האהבה, באור היום. "כנראה נוכל עדיין לעשות זאת", כתב לוי-שטראוס, "אם נאמן את עינינו".

אנחנו הופכים מומחים במה שחשוב לנו, והיכולת שלנו גבוהה בהרבה מכל מה שנוכל לשער. במה נבחר להתמחות? מה נאמֵן עינינו לראות?

20171214_060530 (3).jpg

היום מדליקים שמונה נרות, ליל מחרתיים יהיה הארוך ביותר בשנה
שנדע לראות את האור שבאור, ואת האור שבחשכה

מודעות פרסומת

אהבה וצדק

אתמול, רגע לפני החשכה, כשרק פס דק של כתום עוד נותר מעל הים, ראיתי שני כוכבים בהירים מנצנצים. בכל כיפת השמיים העצומה, הם היו היחידים, והם היו צמודים-צמודים. אלה נוגה וצדק, שני הכוכבים הבהירים ביותר, שיהיו היום בלילה הכי קרובים שאפשר, לפחות לשנה הקרובה.

מה לכוכב האהבה (ונוס) ולצדק? אולי אצל קירקגור ניתן למצוא תשובה. הוא כתב: "מדוע רצית להיות [לא צודק] ביחס לאדם מסוים? מפני שאהבת. מדוע ראית זאת [כעמדה בונה]? מפני שאהבת. ככל שאהבת, מצאת פחות זמן לדון בשאלה אם [היית או לא היית צודק]. לאהבתך היתה תשוקה אחת בלבד שתמיד תהיה [לא צודק]". כשאוהבים – הצדק הוא תמיד בצד האהובה. יש ויתור על תחושת הצדק, אין שום האשמה שמופנית כלפי חוץ, כלפיה. האהובה צודקת, ואם אני חושב אחרת – אזי אני לא צודק. נכון, אם זה מתקיים בצורה חד-צדדית התוצאות יכולות להיות לא נעימות, אבל בדיוק מחשבה כזו מרחיקה מאההבה, שהיא תמיד, יש לזכור, הדדית.

אז היום בערב, בסביבות שמונה וחצי, תעיפו מבט בשמיים. ותראו איך צדק, כוכב הלכת הגדול ביותר במערכת השמש שלנו, יוצא לבלות יד ביד, יד ביד, בלי שום טענות, עם ונוס.