איש החינוך ליאו בוסקאליה ציין שרובנו מתנהגים כאילו אהבה אינה דבר שיש ללמוד אותו, אלא כושר שמצוי רדום בתוך כל אדם ופשוט מחכה לרגע בו הוא יתגלה במלואו בצורה מיסטית. "רבים מחכים לאותו רגע לנצח", כתב בוסקאליה. "נראה שאנחנו מסרבים להכיר בעובדה הברורה שרובנו מבלים את חיינו בניסיון למצוא אהבה, ולבסוף מתים בלי שמעולם באמת גילינו אותה".

יותר מאשר רגש, אהבה היא פעולה. וכמו כל פעולה שאנחנו מבצעים, החל מללכת וכלה בלחתוך סלט – עלינו ללמוד מתישהו כיצד לעשותה כראוי. לימוד זה מכה שורש בנשמה בצורה השלמה ביותר כאשר הוא נעשה בצוותא עם בן הזוג, שמלמד אותנו כיצד לאהוב אותו, וגם, באהבתו – כיצד לאהוב את עצמנו (ובמקביל אנו מלמדים אותו). אבל כמו בתחומים אחרים, לפעמים יש ערך גם לשיעורים מפי מומחים.

מיהם המומחים? יש את אנשי המקצוע ויש את האנשים רבי הניסיון. נפתח בראשונים. העיתונים מדווחים השכם וערב על מחקרים פסיכולוגיים חדשים הכוללים המלצות לזוגיות בריאה. מרוב עצות לא רואים את היעד. אבל שני חוקרים נחמדים, מלני טננבאום וג'סטין הלפר, שלא במקרה גם נשואים זה לזה, עשו לנו טובה גדולה ושלפו מתוך ערמת הקש העצומה של כתבי-העת האקדמיים את ארבעת הממצאים הפסיכולוגיים שנמצאו הכי מבוססים מבחינה מחקרית כמסייעים לקשר בריא ואוהב.

1. מדי יום, חישבו מה אתם מעריכים בבן הזוג, ובטאו באופן מילולי את הוקרתכם. נכון, יש לו גם חסרונות – אבל אם תתמקדו בהם, זה לא יקדם שום הנאה ממערכת היחסים, של אף אחד מכם. במחקר שנערך נמצא שאנשים שמביעים הערכה כלפי בן הזוג על פעולות יומיומיות שעשה חוו רמות גבוהות יותר של סיפוק וקירבה. ממצא מעניין במיוחד הוא שגם אם ביטויי ההערכה נבעו מכך שהורו לנבדקים להגיד אותם – זה עבד. מה שמוכיח שזו לא העובדה שיש לכם בן-זוג מתחשב שהיא החשובה – אלא עצם הבעת ההערכה.

2. גם עם העצות הכי טובות, אין מנוס ממריבות פה ושם. מה שקובע אם תישארו קרובים ואוהבים אינה האם אתם רבים, אלא כיצד אתם רבים. כאשר חילוקי דעות מתעוררים, והדם מזנק לפנים, מה שכדאי לעשות זה להקשיב, לקחת אחריות, ולהתמקד בהתנהגויות ספציפיות שמפריעות לכם ולא בתכונות אישיות. גורו היחסים הפסיכולוג ג'ון גוטמן הקליט זוגות נשואים משוחחים על ריב שהיה להם. כעבור 14 שנה הושוו השיחות של הזוגות שנשארו נשואים לאלה של מי שהתגרשו. נמצא שהמתגרשים, ורק הם, הפגינו כלפי בן הזוג במהלך ריבים בוז – שילוב של כעס וגועל. מעבר לכך, הם האשימו את בן הזוג בפגמים באישיותו, ולא ביקרו התנהגויות. כמובן, את האישיות הרבה יותר קשה לשנות. המאפיין הבעייתי השלישי של מריבות המתגרשים היה אי לקיחת אחריות לתפקיד שיש להם במריבה והתעקשות שבן הזוג הוא האשם הבלעדי.

3. צרו כמה שיותר חוויות חיוביות משותפות. נסו למשל לפתח תחביבים משותפים, או צאו יחד לאתגרים – התמודדות עם קשיים כצוות היא הדבר הכי טוב שאתם יכולים לעשות לזוגיות. לפי מחקרים, פעילויות פיזיות אקטיביות מועילות במיוחד, שכן הן מובילות לתופעה הפסיכולוגית של ייחוס מוטעה של עוררות. אנחנו חושבים שרגשות עולים בצורה פשוטה – מישהו מעצבן אותנו, אז אנחנו מתעצבנים. לא כך הוא. לרוב איננו חשים "כעס" או "שמחה", אלא פשוט עוררות – עלייה בלחץ הדם, בקצב הלב וכו'. כאשר יש סיבה ברורה בסביבה קל לייחס לה את התגובה הפיזית, אבל לעתים המנגנון יכול להטעות. בניסוי ידוע עוררו בגברים תחושת פחד ואז הפגישו אותם עם אישה – הם נמשכו אליה הרבה יותר מנבדקים שסתם פגשו אותה, בלי החוויה המפחידה. כלומר, הגברים בקבוצה הראשונה ייחסו את העוררות הגופנית למשיכה ולא לפחד שעלה בהם. זה קורה כל הזמן. אנחנו חשים עוררות גופנית, ואז מחפשים בסביבה הסבר לה. אז אם אתם רוצים לעורר את הזוגיות, הגבירו את הדופק, יחד.

4. כיף לעשות דברים יחד, אבל חשוב לא פחות גם לתמוך באוטונומיה של בן הזוג. נכנסתם לקשר כי הערכתם את האדם שמולכם – עזרו לו להמשיך להתפתח. זוגיות טובה יכולה לחשוף את העצמי האידיאלי שחבוי בתוך כל אחד, בעזרת עידוד ותמיכה למימוש עצמי והישגים. מחקרים מראים שכאשר בן הזוג מגיב בצורה אקטיבית ותומכת לניסיונות להשיג מטרות של עצמי אידיאלי, אנשים הופכים באופן אובייקטיבי למצליחים יותר בהשגת מטרות אלה. בנוסף, אנשים שחשים יותר אוטונומיים ועצמאיים מדווחים על יותר סיפוק בזוגיות שלהם. מסתבר שאם אתם חשים עצמאיים, יהיה לכם גם יותר נוח במצבים של תלות בבן הזוג. האמת, הגיוני, כשחושבים על זה. תחשבו על זה.

בשבוע הבא: חמש עצות לזוגיות טובה מזוגות ותיקים במיוחד.

(פורסם בגרסה מעט קצרה יותר במגזין "נשים")