להיות אמיתיים

בפוסט הקודם הזכרתי את טענתו של ניטשה, שצריך ללמוד לאהוב. אבל ראשית רצוי למצוא מישהי או מישהו איתם ואותם נוכל ללמוד לאהוב.

פעם, כדי למצוא אהבה, היית יוצא לבאר המרכזית, גולל אבן כבדה. בתקופות אחרות היה אפשר לשיר סרנדות מתחת למרפסת. אבל תמיד זה היה עניין מסובך. בשנים האחרונות נוסף לרשימת המכשולים בדרך אל אושר האהבה הצורך הבלתי נמנע כמעט לשווק את עצמך באתרי היכרויות. לפחות את זה רומאו ויוליה חסכו מעצמם.

ג'ייקוב דייט
"פגישתם של יעקב ורחל", ויליאם דייס (1850)

מהי הדרך הטובה ביותר להציג את עצמך ברשת? צמד החוקרים חאלד חאן וסאמיר צ'אודרי ניסו לענות על השאלה. הם סקרו עשרות מחקרים רלבנטיים בפסיכולוגיה, סוציולוגיה ומדעי ההתנהגות והגיעו לשלל מסקנות בנוגע לפרופיל הדייטים המושלם. למשל, כדי לא להיראות עסוקה מדי בעצמך, מומלץ לכתוב לא רק עלייך אלא גם על מה שאת מחפשת בבן הזוג (החוקרים ממליצים על יחס של 70 אחוז עלייך, 30 אחוז על בן הזוג שאת מקווה לו).

אבל העצה החשובה ביותר מגיעה ממחקר אחר, ומעידן אחר: היו אמיתיים. כן, זה עדיין עובד. חוקרים מאוניברסיטת איווה יצרו פרופילים בדיוניים, והציגו אותם לנשאלים. חלק מהפרופילים הציגו תמונה מושלמת של האדם וחלק היו מאוזנים. מעבר לכך, מחצית מהפרופילים הכילו פרטים אישיים ספציפיים על האדם, והיתר היו כלליים. הפרופילים המבוקשים ביותר היו, להפתעת החוקרים, אלה שהיו מאוזנים ושהכילו מידע ספציפי. פרופיל מוצלח הוא אפוא פרופיל חיובי, אבל לא בצורה מופרזת, ושכולל פרטים, לא הכללות (לכן ממליצים החוקרים למשל לכתוב איפה אתם עובדים ולא רק מה המקצוע שלכם). ככל שהפרופיל כולל יותר פרטים מהחיים, כאלה שניתן לבדוק ולקשר לאדם מציאותי, כך הוא נתפס כאמין ואמיתי יותר. אנשים משתמשים באתרי היכרויות לא כדי למצוא את האדם המושלם אלא את הזיווג המושלם, סיכמו החוקרים. וזיווג כזה הוא עם אדם שתופס את עצמו בצורה ריאלית, ושבאמת קיים.

ואולי זה לא שמנויי אתרי היכרויות מעדיפים אנשים אמיתיים, זה שאהבה מעדיפה אותם.

(פורסם לראשונה ב"מגזינה")

אהבה מזדמנת

סוציולוגים מכנים את התרבות בה אנו חיים "תרבות הסטוץ". הנורמליזציה של מין מקרי בקרב בוגרים צעירים נחשבת לאחד מהשינויים הגדולים ביותר בהתנהגות מינית במערב בעשורים האחרונים, כפי שאפשר לראות מפריחת אתרי הזדווגויות כמו טינדר או אשלי מדיסון. אחרי השנים הזהירות של האיידס, היצר האנושי הבסיסי, שלא נגמרת לו הסוללה לעולם, התפרץ מחדש והזיונים כך נראה חזרו כן להיות הכול.

אבל אולי פספסנו לגמרי את הנקודה. מחקרים מגלים שבמהלך המפגשים המזדמנים הללו אנשים מבקשים יותר מרק סקס. הסטוץ פשוט הפך להיות הדרך העיקרית שיש היום לרבים כדי למצוא את אותה גברת קדמונית ובלתי דיגיטלית למהדרין, אהבה.

האנתרופולוג והביולוג ג'סטין גרסיה ממכון קינסי ערך סקירה יסודית של מחקרים על תרבות הסטוצים. הוא טוען כי לפי המחקרים במהלך הסטוץ האחרון שלהם 65 אחוז מהנשים ו-45 אחוז מהגברים למעשה קיוו שהקשר יוביל למערכת יחסים רצינית. בערך חצי מהנשאלים במחקרים אמרו שהמניע שלהם לחפש סטוץ הוא כדי להתחיל קשר רומנטי.

שומרי הנגיעה לא צריכים להרגיש טוב מדי עם עצמם. הסקס המקרי הוא תופעה חיה ודופקת. הסטטיסטיקה מראה שאנשים דוחים את הגיל שבו הם מסכימים להתחייב על מערכת יחסים רגשית כמה שהם יכולים ועושים כמה שיותר עד אז. כמו שכתב פר אסטופיניה בבלוג של המגזין Mind, המסרים שהחברה והמדיה משגרות לצעירים שונים מאוד מהמסרים של עשורים קודמים. סטוצים מיניים נחשבים היום לגיטימיים לגמרי, גם עבור נשים – בסרטים, סדרות ומגזינים.

אבל הממצא הכי מעניין שהעלו המחקרים הוא ששלושה מכל ארבעה מפגשים שהוגדרו מראש כסטוץ חד פעמי – הובילו למערכת יחסים ממושכת יותר. הסבר אפשרי לכך הוא שאם הסקס הוא טוב (ומסתבר שהוא טוב לא מעט, תודה לך, אבולוציה של איברי המין) משתחררת במוח בזמן האורגזמה כמות גדולה של "הורמון האהבה" אוקסיטוצין. כמה שלא נהיה ציניים, מתוחכמים או חרמנים – האהבה עדיין כובשת אותנו. יש לה הטריקים שלה.

(פורסם לראשונה ב"מגזינה")