הרגש ראשון: שני שירי אביב של אי. אי. קאמינגס

1

אני מודה לך אלוהים על כה יום נפלא
זה: על הנפשות הירקרקות הזונקות של העצים
וחלום אמת כחול של שמיים; ועל כל דבר
שהוא טבע שהוא אינסופי שהוא כן
(אני שמַתִּי חי היום שוב,
וזהו יום הולדתה של השמש; זהו יום
ההולדת של חיים ושל אהבה ושל כנפיים: ושל ההתרחשות
העליזה עד אין קץ שהיא הארץ)
כיצד יוכל איזה טועם נוגע שומע רואה
נושם רק – מורם מהלא
של כל כלום – בן אנוש
לפקפק בבל ישוער, בך?
(כעת האוזניים של אוזניי מתעוררות ו
כעת העיניים של עיניי פקוחות)

2

מכיוון שהרגש ראשון
מי שמקדיש תשומת לב
לתחביר הדברים
לעולם לא ינשקך לגמרי;
להיות לגמרי שוטה
כשהאביב בעולם
דמי מאשֵר,
ונשיקות הן גורל טוב יותר
מאשר חכמה
גברת אני נשבע בשם כל הפרחים. אל תבכי
– המחווה הכי טובה של מוחי היא פחותה
מרטט עפעפייך שאומר
אנו זה לזה: אז
צחקי, נשענת לאחור בזרועותיי
שכן החיים אינם פיסקה
והמוות אני חושב הוא לא סוגרייםspring

– – –

התרגום שלי, את המקור תמצאו כאן וכאן
וכאן עוד תרגום שלי לשיר יפהפה של קאמינגס

 

מודעות פרסומת

שוויון ואהבה

איש חכם מאוד בהודו אמר לי:
"הסיפור הכי הרסני שאי-פעם הומצא על-ידי האנושות הוא הרעיון שצריך 'לאהוב מישהו', במקום להשיג מצב פנימי של אהבה אמיתית לחלוק (מצב אליו אפשר אולי להגיע בעזרת הנוכחות המרוממת של בת זוג, או בהתבודדות בטבע או עם כל עזרה שהיא). ההבדל בין שני אלה, בקצרה, הוא זה שבין 'אני מאוהב בך' ובין 'אני מאוהב איתך'. אי-אפשר למצוא סיפוק במערכת יחסים חיצונית בטרם נצליח להשיג איזון מלא בין האיכות הגברית והאיכות הנשית שבתוכנו. רק אז יהיה לנו משהו שלם ואמיתי להציע לאישה. עד לרגע זה, האם איננו אלא גברים-ילדים, המנסים לתמרן את הסביבה החיצונית ואת בת הזוג כדי שימלאו את צרכינו – אולי תוך גילום מפוקפק של דמות האבאל'ה הדואג והשולט, עבור האישה-ילדה שבזרועותינו?"
היום יום ראשית האביב, היום בו שעות היום ושעות הלילה שוות באורכן, יום המסמל לכן את האיזון המלא יין-יאנג. שיהיה אביב של פריחת אהבה אמיתית.
Butterflies - Pedro Lastra.jpg
Photo: Pedro Lastra