לפי התורה הבודהיסטית, כל מערכות היחסים שלנו כוללות שני מרכיבים: אחד של אהבה, השני של תשוקה. בשניהם קיימות תחושות של עניין רב בזולת וקרבה אליו, אבל יש ביניהן גם הבדלים חשובים, שמועיל להבחין בהם בקשרים שונים שיש לנו בחיים.

הכוח המניע של מרכיב התשוקה הוא של היאחזות בזולת כמקור לאושר. התחושה היא שאנו זקוקים לאדם הזה בחיינו, אחרת לא נהיה מאושרים. ביחסים בהם תשוקה היא המרכיב המרכזי, אם האדם השני אינו עושה מה שאנו רוצים שיעשה, או עושה דברים שאיננו רוצים שיעשה, אם מצבו כזה, ולא אחר – אנחנו הופכים רגזניים, חרדים או כעוסים. כמו שציין הפסיכותרפיסט הבודהיסט לורן לאדנר, קשר המבוסס על תשוקה והיאחזות אינו קשר של אהבה, ואינו מוביל לאושר.

התחושה העיקרית שיוצרת אהבה, לעומת זאת, היא פשוט של חיבה עמוקה כלפי האדם השני. יש רצון כן שהוא או היא יהיו מאושרים, ועשיית דברים למענה או למענו גורמים לנו שמחה אמיתית. ביחסים בהם אהבה היא המרכיב המרכזי אין היאחזות, או תחושה שאנו צריכים משהו מהאדם השני לשם אושרנו שלנו. כשאנו יחד איתה או איתו, אנו באמת שם, יחד, נמצאים בהווה, נהנים להעניק לו או לה את החום והחיבה שלנו.