שבעה ציטוטים, שירים והרהורים קצרים על אהבה

 

1

אל מול הפחד. "כל אדם, כל יצור, פוחדים. הפחד מקיף אותנו כמו הזבובים את ערמת הצואה של השור. את החיות הוא מניס, הן מזנקות ורצות או עפות או שוחות, עד שם מאמינות שהן במקום בטוח או מתמוטטות מרוב תשישות. אנו, בני-האדם, איננו חכמים יותר. אנחנו מניחים שאין בעולם מקום שבו היינו יכולים להסתתר מהפחד, ואף על פי כן אנחנו מנסים לעשות זאת. אנחנו נוהים אחר כסף ועוצמה. אנחנו שוגים באשליה שאנחנו חזקים מהפחד. אנחנו מנסים לשלוט. בילדינו ובבני-הזוג שלנו, בשכנינו ובחברים שלנו. אבל כסף ועוצמה אינם מנצחים את הפחד. יש רק כוח אחד חזק מפחד. האהבה." (יאן פיליפ סנדקר)

 

2

כמה זמן שיהיה. סיפור אהבה שסיפר הסופר בראד מלצר בעמוד הפייסבוק שלו על זוג חברים טובים שלו. רושל שוֹרץ התגרשה לפני שנים רבות. היא יצאה קצת לדייטים, אבל אז התגלה אצלה סרטן שד בדרגה 4. היא הקימה את ארגון התמיכה האמריקאי לנשים יהודיות חולות סרטן "שרשרת" ועמדה בראשו. דרכי הגורל הובילו אותה לפגישה עם הווארד פאסט. כששמע על מחלתה, הווארד נבהל, והם נפרדו. חודשים חלפו, והוא לא הצליח להוציאה מראשו. הוא התקשר אליה, וביקש לחזור לחיות איתה, עד שיזדקנו. "ומה אם נותרו לי חמש שנים?", היא שאלה, "האם אתה מוכן גם לכך?". הווארד הביט בה ואמר: "אקח אותך לכמה זמן שאוכל להיות איתך". השניים התחתנו ביולי 2014.

לרושל ולהווארד לא היו חמש שנים. בקושי שנה. לפני כשלושה שבועות רושל נפטרה. יהיו זכרה וזכר אהבתה ברוכים.

 

3

להיות נאהב. למה האהבה מערבת קשיים כה רבים? לא קל למצוא אדם הראוי לאהבתנו, אבל גם לא קל להימצא ראוי לאהבה על-ידי אחר. להיות מושא-אהבה אינו תמיד דבר פשוט. אפשר להגיב לאהבה המופנית כלפינו בקור, בניכור, בהתנשאות, במבוכה, בעריצות, בנצלנות, ביהירות, בזלזול. אפשר גם להתרכך ולהתעדן בזכותה. הדבר תלוי בנשמת זה שעליו מורעפת האהבה. הסופר ג'ון גאלסוורתי כתב על זה יפה:

טיפוסים מסוימים הופכים גסים בשל האהבה שמוענקת להם; אחרים נוטים ונמשכים, מתחממים ומתרככים, כמעט מתעלים, בשל מה שהם חשים שהוא סוג של נס.

 

4

בדיוק כפי שאת. באהבה אמיתית, אין רצון לשנות את בת-הזוג, אוהבים אותה "בדיוק כפי שאת". אבל בכל זאת ישנו שינוי, כי למעשה אוהבים "בדיוק כפי שאני חושב שאת". באהבה, זה תמיד יותר ממה שבן-הזוג הוא בפועל. האוהבת בעצם אוהבת את האהוב כפי שהוא יכול להיות, אמור להיות, ולכבוד האהבה הזו, בהשראתה ובאמצעותה, הוא נהיֶה כזה. (מתוך "אההבה")

 

5

 

6

בכל מאודך. כדי להשיג משהו משמעותי צריך לרצות אותו, ממש לרצות אותו, לרצות בדיוק אותו, רק אותו, תמיד אותו. הנה קטע קצר שאולי ממחיש את זה, מתוך "אההבה":

"רמקרישנה אמר שצריך לכמוה לאלוהים בכל מאודך, אחרת לא יתגלה בפניך. כך גם עם אהבת אמת, אההבה. כמה זה 'כל מאודך'? רמקרישנה סיפר על תלמיד ששאל את הגורו שלו 'איך ניתן לחוות את אלוהים?' במקום להשיב אמר המורה: 'בוא איתי, אראה לך איזו כמיהה תאפשר לך לראותו'. הוא לקח את התלמיד לבריכה, ודחף את ראשו מתחת למים. אחרי כמה רגעים הוא שיחרר את התלמיד, ושאל 'איך הרגשת?' התלמיד ענה 'הו, חשבתי שאני עומד למות! כמהתי לנשימת אוויר'."

על סוג כזה של כמיהה שר אלביס קוסטלו:

הו ילדתי ילדתי אני אוהב אותך יותר מכפי שאוכל לומר
אני לא חושב שאני יכול לחיות בלעדייך
ואני יודע שאכן לעולם לא
אני רוצה אותך כל-כך שזה מפחיד אותי עד מוות
איני יכול לומר דבר מעבר ל"אני רוצה אותך"
כל דבר אחר הוא בזבוז של נשימה
אני רוצה אותך

 

7

הצטמצמתי עד שהייתי. ועוד קצת על כמיהת אמת. במכתב לאהובתה, וירג'יניה וולף, תיארה ויטה סקוויל-וסט את הערגה הבוערת הזו בשבע מילים פשוטות: "הצטמצמתי עד שהייתי לדבר שרוצה את וירג'יניה". זהו.

גם המשך המכתב נפלא: "אני מתגעגעת אלייך אפילו יותר ממה שיכולתי להאמין; והתכוננתי להתגעגע אלייך הרבה מאוד. לכן המכתב הזה הוא בעצם רק צווחת כאב. לא ייאמן עד כמה חיונית נעשית בשבילי. אני מניחה שאת רגילה לזה שאנשים אומרים את הדברים האלה. יימח שמך, יצור מפונק; לא אצליח לעורר עוד יותר את אהבתך אלי אם אסגיר את עצמי כך – אבל הו יקירתי, אינני יכולה להיות חכמה וצוננת איתך: אני אוהבת אותך יותר מדי. בנאמנות רבה מדי. אין לך מושג כמה צוננת אני יכולה להיות עם אנשים שאינני אוהבת. שִכללתי את זה לדרגת אמנות. אבל את שברת את כל מחסומי ההגנה שלי. ובאמת אינני מתרעמת על כך".