בפוסט הקודם הזכרתי את טענתו של ניטשה, שצריך ללמוד לאהוב. אבל ראשית רצוי למצוא מישהי או מישהו איתם ואותם נוכל ללמוד לאהוב.

פעם, כדי למצוא אהבה, היית יוצא לבאר המרכזית, גולל אבן כבדה. בתקופות אחרות היה אפשר לשיר סרנדות מתחת למרפסת. אבל תמיד זה היה עניין מסובך. בשנים האחרונות נוסף לרשימת המכשולים בדרך אל אושר האהבה הצורך הבלתי נמנע כמעט לשווק את עצמך באתרי היכרויות. לפחות את זה רומאו ויוליה חסכו מעצמם.

מהי הדרך הטובה ביותר להציג את עצמך ברשת? צמד החוקרים חאלד חאן וסאמיר צ'אודרי ניסו לענות על השאלה. הם סקרו עשרות מחקרים רלבנטיים בפסיכולוגיה, סוציולוגיה ומדעי ההתנהגות והגיעו לשלל מסקנות בנוגע לפרופיל הדייטים המושלם. למשל, כדי לא להיראות עסוקה מדי בעצמך, מומלץ לכתוב לא רק עלייך אלא גם על מה שאת מחפשת בבן הזוג (החוקרים ממליצים על יחס של 70 אחוז עלייך, 30 אחוז על בן הזוג שאת מקווה לו).

אבל העצה החשובה ביותר מגיעה ממחקר אחר, ומעידן אחר: היו אמיתיים. כן, זה עדיין עובד. חוקרים מאוניברסיטת איווה יצרו פרופילים בדיוניים, והציגו אותם לנשאלים. חלק מהפרופילים הציגו תמונה מושלמת של האדם וחלק היו מאוזנים. מעבר לכך, מחצית מהפרופילים הכילו פרטים אישיים ספציפיים על האדם, והיתר היו כלליים. הפרופילים המבוקשים ביותר היו, להפתעת החוקרים, אלה שהיו מאוזנים ושהכילו מידע ספציפי. פרופיל מוצלח הוא אפוא פרופיל חיובי, אבל לא בצורה מופרזת, ושכולל פרטים, לא הכללות (לכן ממליצים החוקרים למשל לכתוב איפה אתם עובדים ולא רק מה המקצוע שלכם). ככל שהפרופיל כולל יותר פרטים מהחיים, כאלה שניתן לבדוק ולקשר לאדם מציאותי, כך הוא נתפס כאמין ואמיתי יותר. אנשים משתמשים באתרי היכרויות לא כדי למצוא את האדם המושלם אלא את הזיווג המושלם, סיכמו החוקרים. וזיווג כזה הוא עם אדם שתופס את עצמו בצורה ריאלית, ושבאמת קיים.

ואולי זה לא שמנויי אתרי היכרויות מעדיפים אנשים אמיתיים, זה שאהבה מעדיפה אותם.

(פורסם לראשונה ב"מגזינה")