כל אדם רוצה להיות נאהב. אולם לא בטוח שזהו הדבר החשוב ביותר. הפסיכואנליטיקאית נינה קולטארט כתבה: "בריא ומועיל יותר למערכת כולה לאהוב מאשר להיות נאהב. קיים מיתוס רב-השפעה שטוען כי ההפך הוא הנכון, אבל הדרך שבה אני רואה את הדברים בכל-זאת נכונה, ואפשר לבחון זאת באמצעות תצפיות ארוכות טווח". והסופרת ג'ורג' אליוט העירה במידלמארץ': "בנישואים, קל יותר לשאת את הוודאות 'היא לעולם לא תאהב אותי במיוחד', מאשר את הפחד 'אני לא אוהב אותה יותר'". זהו אסון גדול יותר להפסיק לאהוב, מאשר להפסיק להיות נאהב. היוונים הקדמונים, שׂגיבי ההבנה, ידעו זאת. אנו נוטים כיום לראות את ההפך מאהבה כשנאה, אולם לגבי היוונים הקוטב הנגדי לאהבה היה הרצון להיות נאהב. ואולי יפה מכולם תיאר זאת המשורר, וו.ה. אודן, בשירו "זה שאוהב יותר":

אם חיבה שווה לא תתאפשר אבקש להיות זה שאוהב יותר.

(“If equal affection cannot be, let the more loving one be me”)