מהי אהבה? תשובות אינספור ניתנו לשאלה. משוררים ואוהבים רואים בה את הדבר הנעלה ביותר, תכלית החיים. כימאים מסבירים אותה כביטוי של הפרשת הורמונים. חוקרי מוח מצמצמים אותה לתפקודים נוירולוגיים. סוציולוגים רואים בה תוצר של תרבות. פסיכולוגים מפרשים אותה כשִחזוּר נרקיסיסטי של חוויות ינקות.

אולי צריך לנסח את השאלה אחרת. לא "מהי אהבה?", אלא "האם ישנה אהבה?". בעידן המדעי בו אנו חיים, רבים נוטים לענות שלא. אין. יש הורמונים, יש קונבנציות, אבל אהבה, כדבר, ככוח טבע חיצוני לנו, כמובן שלא.

בבלוג (ובספר שהבלוג מלווה אותו), אטען אחרת: יש אהבה. אהבה שלמה וטוטלית, אהבת אמת (שאני קורא לה "אההבה"), האהבה שהנפש כמהה לה ממעמקיה – קיימת. לאורך ההיסטוריה, אוהבים ואוהבות גדולים ידעו זאת, חשו זאת. ג'ון ויוקו הם כנראה שניים. הוא כתב שיר נפלא, מלא שמחה, שיר אהבה לאהבה.

אפשר לשמוע את לנון מרגיע: "אין מה לפחד, זו אהבה אמיתית" (No need to be afraid, it’s real love). אבל אפשר גם להבין אותו כאומר משהו רדיקלי בהרבה: "אין מה לפחד, אהבה היא אמיתית". No need to be afraid, it’s Real – Love. אם אהבה באות גדולה, אהבת אמת, אההבה, אכן קיימת – באמת שאין מה לפחד. ממה יש לדאוג – שהיא לא תרצה, שהוא לא יתקשר? אם אהבה ישנה – בסופו של דבר תימצא האחת הנכונה, והיא בהכרח תרצה, יימצא האחד המיוחד, והוא גם יתקשר. כי היא קיימת, אמיתית.

קירקגור כתב: "האמן באהבה! זהו הדבר הראשון והאחרון שיש לומר על אהבה, אם אתה רוצה לדעת מהי אהבה".